שובה של אנבת פרק 6

בפרק הקודם:

"את לא מכירה אותי בכלל,בשיחה הזאת דיברנו יותר מאשר בכל החיים"קלטתי שאני צועקת אליה וסתמתי את פי במהירת.
אתנה אמרה:"וגם אף פעם העזת להתחצף אליי אוו לצעוק עליי, וכמו שאת יודעת אני יכולה להיכנס למחשבות שלך ולמצוא את התשובה בעצמי."
"אז תעשי את זה וזהו" פתאום הרגשתי קור בגופי והרגשתי חדירה לראשי כנראה אתנה כבר נכנסה לשם וכנראה שהיא גם תמצא את התשובה.
כשאתנה יצאה ממוחי היא העבטה את פניה בדאגה ואמרה
"אנבת זה ממש חמור." ותאמינו לי כמה שידעתי על זה על מה שהוא אמר לי…….

הפרק:
אורנוס בעלה של גאיה אלת האדמה והאב של קרונוס איים עליי שאם אני לא יעזוב את המחנה ואת פרסי הוא יהרוג אותו.בגלל זה עזבתי בגלל זה גם לא אמרתי לאף אחד כי הוא גם איים עלי שאם אני יספר למישהו הוא יהרוג אותו ואותי.
הכל קרה לפני שנתיים ותשעה חודשים כאשר שיחקנו את משחק הדגל השנתי
לאחר הניצחון שלי של פרסי וטייסון הלכתי לביתן שלי ולא הצלחתי להירדם.
אז קמתי והלכתי להסתובב קצת במחנה ואז פתאום היה לי קר והתחיל ערפל עורי סמר אוטומטית,
והצטערתי שלא לקחתי איתי כלי נשק.
פתאום שמעתי קול שאמר:
אנבת בת אתנה אני צריך שתעשי לי טובה"אמר ולא הבנתי מי זה ולמה הוא חושב לכל הרוחות שאני יעזור לו. צעקתי ואמרתי:"מי אתה בכלל,ולמה אתה חושב שאני יעזור לך"
"אוו אני לא חושב יקירתי אני בטוח,"אמר בקול מאיים:"אני בטוח כי אני יהרוג את החבר לך פרסי עם לא תעשי את זה"
"אתה יודע כמה מכשולות אני ופרסי עברנו אנחנו אפילו הבסנו את האלה גאיה"
"כן אבל אני לא גאיה,אני הרבה יותר חזק ממנה וגם פחות טיפש ממנה,אני לא רק מאיים אני גם מישם"
פחדתי על מה שהוא אמר אבל לא האמנתי לו"אין סיכוי הבנאדם שהכי חזק מגאיה בטטרוס כבר מיליוני שנים……" ואז הבנתי עם מי אני מדברת אני מדברת עם בעלה של גאיה אורנוס.
אורנוס אמר:"נכון מאוד אנבת אני הוא אורנוס ואני כבר מיליוני שנים מתכנן את ניקמתי אז אני נותן לך יומיים וביומים האלה הרבה דברים יקרו" לא הנתי למה הוא מתכוון
ואז לפתע הוא אמר:"תבדקי מה שלום אהובך פרסי הלילה" הוא נעלם.
"רגע" צעקתי אבל פתאום ראיתי את טיסון רץ אם כירון לכיוון הביתן שלו.
רצתי לכיוון הביתן וראיתי את פרסי,הוא נראה זוועה הוא היה מיוזע וחסר אונים הוא החזיק את ראשו בין שתי ידיו וזעק מכאב.
כירון שם עליו את ידו כדי לבדוק אם יש לו חום.
"הוא רותח," אמר כירון:"טיסון תקרא למישהו מביתן אפולו בדחיפות אנבת אני רואה שאת כאן תעזרי לי לקחת אותו למרפאה." אני וכירון הרמנו את פרסי והוא נענק מכאב ואיבד את הכרתו לקחנו אותו במהירות למרפאה ילד מבין אפולו שמו היה ג'יק בדק אותו ואמר שהוא לא יודע מה יש לו אבל עכשיו הוא חושב שיש לו תסמינים להרעלה קשה.
נבהלתי לא ידעתי מה לעשות הוא קיים את איומו ידעתי שאני צריכה ללכת משם מהר לפני שמצבו ידרדר
אבל לא ידעתי איך לעשות את זה שהוא במצב כזה.
השחר כבר עלה וכל המחנה היה ער ושמע את החדשות על פרסי.
והם ניבהלו כי הם לא ידעו מי עשה זאת אבל אני ידעתי.
לר רציתי לעזוב את פרסי שניה לבד
אבל כירון אמר שאני צריכה ללכת לאכול ארוחת בוקר ולהשיב את כוחותי ושכבר הוא ידאג לו.
הסכמתי אם כירון והלכתי לאכול לאחר מכן הלכתי לכיוון האגם המקום אהוב על פרסי ישבתי שם ובכיתי, בכיתי מחוסר אונים כי לא ידעתי מה לעשות לבסוף החלטתי שאני יעזוב לפני שעוד משהו יקרא
פתאום שמעתי קול מאחורי אומר:"יפה,יפה עשית את ההחלטה הנכונה."
"תגיד לי בבקשה איפה שמת את התרופה להרעלה של פרסי" אמרתי לו בתחנונים
"אני יגיד לך איפה שמתי אותה אבל בתנאי אחד מחר עם שחר את עוזבת את המחנה בלי שאף אחד ידע."
"בסדר עכשיו תגיד לי בבקשה איפה שמת את התרופה"
התרופה נמצאת ממש מתחת לרגלייך באדמה תחפרי בור קטן ותמצאי אותה,
ואנבת יקירתי אם לא תעשי מה שאני אומר לך בפעם הבאה הוא ימות" הוא יסתלק
התחלתי לחפור בור באדמה ומצאתי בקבוק זכוכית עם נוזל מוזר בתוכו
הלכתי למרפאה ואמרתי לג'ייק:"תשמע ג'ייק אני מכירה את התסמינים של הערלה הזאת ויש לי תרופה אליה" הגשתי לו את התרופה והוא אמר:"טוב שווה לנסות" ונתן לפרסי את התרופה לאחר דקות אחדות הגבות של פרסי שהיו מכווצות מכאב נרפו והוא פשוט נרדם בכיתי בהקלה והחזקתי לו את היד.
לאחר כשעה קמתי והלכתי לארוז כמה דברים דרכונים כסף דרכמות בגדים פנס ותמונה של של פרסי ותאליה.
החבאתי את התיק מאחורי המיטה והלכתי למרפאה, לפרסי הוא התעורר לכמה דקות ושוב נרדם הוא היה מותש לגמרי.
כבר התחיל להיות בוקר קמתי מליד פרסי נישקתי אותו נשיקה קטנה בפה
הלכתי לביתן אתנה נכנסתי בשקט לקחתי את התרמיל שלי.
יוצאתי מגבול המחנה הזמנת כרטיס טיסה למקום האחרון שהיו מחפשים אותו בו,ישראל.
כאשר עליתי על הטיסה בכיתי,בכיתי ללא הפסקה ונירדמתי.
כאשר נחתנו לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.
אבל ידעתי רק דבר אחד עשיתי החלטה שבה אף אחד לא יפגע ממנה רק אני.