שובה של אנבת פרק 16

בפרק הקודם:
התעוררתי לאחר כמה דקות עם ריח שרוף באוטובוס כל האנשים ישנו ואני ראיתי
פתיל של חומר נפץ.
"האוטובוס עומד להתפוצץ"צעקתי בקול האוטובוס
כל האנשים קמו ממקומתיהם והנהג ניסה לעצור בצד
אך לא היה צורך בכך,לא היה בכך צורך מכיוון שהאוטובוס כבר התפוצץ……

הפרק:
התעוררתי בכאב ראש ענקי,ופתחתי את עיניי.
הייתי באיזשהו כביש עם מלא אנשים מעולפים לרגע לא זכרתי מה קרה התרכזתי כמה שניות
ואז נזכרתי שהאוטובוס שהיה אמור לקחת אותנו לאולימפוס התפוצץ.
אבל אם אני חיה עכשיו אז יכול להיות שזה לא היה חומר נפץ חזק כל כך.
טוב אני חייבת ללכת לאולימפוס עם תאליה וגרובר לפני ש…….. רגע תאליה וגרובר איפה הם?
הם בכלל חיים?
"תאליה,גרובר"צעקתי וחיפשתי אותם בעיניי
"אנחנו כאן לידך אנבת למה את צועקת?"שאלה תאליה
"כי אנחנו חייבים לזוז ומהר לפני שמשטרה ואמבולנס יבואו ויתחקרו אותנו"אמרתי
"כן את צודקת"אמרה וניגשה להעיר את גרובר הוא קם במהירות על רגליו אבל כמעט התמוטט כי
תקף אותו כאב ראש חמור.
לפני שהלכנו בדקנו עם משהו שהיה לנו בתיק לפחות שרד כלום לא שרד חוץ מחומרי הנשק.
לקחנו אותם ובחנו את עצמנו כדי לראות עם יש לנו פציעות חמורות,
היו לנו רק פציעות שטחיות כך שיכלנו ללכת אבל אם נגיד היינו רצים,היינו מתעלפים על המקום.
התחלנו להתרחק לכיוון השלט כדי לראות איפה אנחנו.
נשאר לנו איזה מאה קילומטר ללכת עד אולימפוס.
"בואו נתקדם ומקסימום נתעייף נעצור לנוח ונמשיך ונמצא מונית בדרך"הציעה תאליה
"כן את צודקת הרי עדיף כבר להתקדם מאשר להישאר פה"אמרתי
"אני מעדיף להישאר פה"אמר גרובר
אני ותאליה הסתכלנו עליו.
"מה אין לנו מים אין לנו אוכל אין לנו כסף אין לנו כלום כשנגיע איך את רוצה שנשלם למונית"
"יש לי כסף בכיס רואה"אמרתי לו והראתי לו את הכסף
"טוב בואו נתקדם גם ככה אין לנו זמן"
התחלנו להתקדם לאחר חמישים קילומטר ראינו מסעדה נכנסנו לתוכה.
וביקשנו שלושה בקבוקי מים גדולים,ושילמנו עליהם.
כאשר קיבלנו את הבקבוקים שאלתי אותה עם עוברות כאן באזור מוניות.
היא אמרה לי שלא וגם אם יש זה מקרה נדיר.
נאנחנו ויצאנו מהמסעדה והתחלנו ללכת שוב.
הלכנו איזה חצי שעה ואז ראינו מונית.
עצרנו אותה וביקשנו ממנה ללכת לבניין אמפיר סטייט{נראה לי שככה קוראים לו שכחתי}
הגענו לבניין ושילמנו לנהג.
נכנסנו ועמד בתוך פקיד.
"אנחנו רוצים להגיע לקומה ה600"אמרתי
"ילדים אני מצטער אבל אין כאן קומה 600,אז בבקשה תצאוו"
"לא אתה לא מבין אתה חייב להכניס אותנו אנחנו חצויים"אמרה תאליה וחיפשה בכייסייה משהו
לבסוף היא מצאה אותו אלה היו חמש דרכמות זהב.
"אנחנו ניתן לך את חמשת הדרכמות האלה ואתה תיתן לנו להיכנס" אמרה תאליה
"בסדר"אמר הפקיד
ונתן לנו כרטיס לקומה ה600
עלינו לשם באיטיות בגלל המעלית.
אני לא הפסקתי לחשוב מה יהיה אם הם לא יסכימו לתת לנו את התרופה.
ואם אני לא יגיד להם מה שאורנוס אמר לי.
אוךךךךךךך
אין לי מושג מה לעשות.
הגענו לאחר כמה דקות יצאנו מהמעלית,ועכשיו רק נותר לקוות שהם יתנו לנו את התרופה