קרב קיומי – פרק 8

בחלום שלי ראיתי אישה בעלת שיער בהיר עם עיניים אפורות חודרות מביטה אלי.
היא עמדה בחדר ענקי, אפילו יותר מאולם. מאחוריה היו כ – 12 כסי מלכות ענקיים, לאנשים בגודל של לפחות 6 מטרים.
האדריכלות שם גרמה לי לפעור עיניים בחלום, מה שלא כל כך אפשרי.
"שלום?" היא שאלה.
היא הסתכלה ישירות עלי.
"כן" עניתי.
"אנבת'?" היא שאלה.
"כן" עניתי בפעם השנייה.
"בתי היקרה" היא אמרה "שלום לך".
"שלום" אמרתי.
לא ידעתי כל כך איך להרגיש. כעס על כך שנעדרה? אם אני הייתי אלה סביר להניח שהייתי נשארת עם הילדים שלי. או בעצם… לא? אני לא ידעתי.
אולי להרגיש שמחה שהיא מדברת איתי?
"זה בסדר" היא אמרה לי "אל תכעסי ואל תשמחי, את רק צריכה להקשיב".
"מה קרה?" שאלתי.
"בקרוב יגיע אליכם סאטיר" היא אמרה לי.
"סאטיר?" שאלתי "מה זה סאטיר?".
"חצי עז חצי אדם" אמרה האלה.
"אוקיי" עניתי.
"בכל מקרה, הוא יוביל אותך למחנה החצויים. הייתי מעדיפה שזה יהיה הבית הקבוע שלך" היא אמרה לי.
"למה?" שאלתי "מה זה בכלל מחנה החצויים?".
"מחנה לילדים כמוך" היא אמרה.
"כמוני?" שאלתי "כלומר, חצויים".
"כן" אמרה האלה.
"ואני הבת שלך?" שאלתי.
"כן" היא אמרה.
"אבל… זה יישמע קצת מגעיל וחוצפני.. מי את?" שאלתי.
היא לא נראתה כועסת כל כך.
החיוך שעל הפנים שלה היה מהוסס.
"אתנה" היא אמרה "חברך לוק ידע זאת".
היא ביטאה את השם לוק בקצת מרירות.
"למה את אומרת את שמו של לוק ככה?" שאלתי.
"זה לא חשוב עכשיו, אנבת'" אמרה אתנה "תמשיכי בדרכך. את תצליחי".
"תודה" אמרתי והחלום שלי התפוגג.