קרב קיומי – פרק 20

הייתי צריכה לגרום ללוק להפסיק עם השיחה. זה כאב לו. הרמתי את אחת מהעוגיות. הייתי רעבה. תהיתי אם אני נואשת מספיק בשביל לטעום מהן.
הסתכלתי עליו וניסיתי להעביר לו בלי קול את המילים "אפשר כבר ללכת?"
"לוק, אכפת לי מאוד" אמר הקול של הרמס ואני חשבתי לעצמי שהוא שקרן. אם ככה הוא פוגע בבן שלו. איתי אתנה דיברה. הבנתי פתאום כמה שלי היה טוב. "אך אסור לאלים להתערב ישירות בעיניי בני התמותה. זהו אחד החוקים העתיקים שלנו. בעיקר כשגורלך…"
הוא השתתק ובהה בנרות.
"מה?" שאל לוק. "מה לגבי הגורל שלי?"
"לא הייתי צריך לחזור" אמר הרמס. חשבתי לעצמי כמה שהוא אכזר כלפיו. "עכשיו שניכם נסערים. אבל אני רואה שאתה הולך ומתבגר ומסוכן מדי שתמשיך להתרוצץ בחוץ ללא עזרה. אני אדבר עם כירון במחנה החצויים ואבקש ממנו שישלח סאטיר לאסוף אתכם".
"אנחנו מסתדרים מצוין בלי העזרה שלך" נהם לוק. אומנם אבא שלו היה רע כלפיו, אבל הוא בכל זאת אל, והאמת, הסתדרנו ממש רע. כל הזמן הותקפנו ולא הצלחנו לנצח, ואמא שלי אמרה לי שאנחנו צריכים ללכת למחנה החצויים.
"ומה אמרת לגבי הגורל שלי?" תבע לוק לדעת.
הכנפיים על נעלי הריבוק של הרמס רפרפו באי-נחת. הרמס הביט בלוק ובפנים שלו התחבא כאב גדול. הוא ידע שמשהו יקרה. משהו עצוב.
"בני" הוא אמר ואז לחש לו.
"אתה לא אוהב אותי!" קרא לוק.
"אני נשבע שאני… אני באמת אוהב אותך" לך למחנה. אני אדאג שישלחו אותך למסע חיפושים בקרוב. אולי תוכל להביס את ההידרה, או לגנוב את תפוחי ההספרידות. תזכה בהזדמנות להיות גיבור אדיר לפני…"
"לפני מה?" שאל לוק בקול רועד.
רציתי גם אני לשאול "לפני מה?". רציתי לתפוס את הרמס ולומר לו מה שאני חושבת. שאני חושבת שהוא שקרן, ושהוא לא אוהב את לוק ושהוא אדם רע… כלומר… אל רע.
"מה אמא שלי ראתה שהביא אותה למצב הזה? מה עומד לקרות לי? אם אתה אוהב אותי, תגיד לי".
הבעת הפנים של הרמס התקשחה.
"איני יכול" הוא אמר.
"אז לא אכפת לך!" צעק לוק בקול שבור. קול שהכיל את כל התסכול שלו.
עד כה, מאי קסטלאן דיברה אבל ברגע ששמעה את לוק צועק ככה היא עצרה הכל. היא סיימה לחבוש ולטפל ברגל של תאליה ועד כה ישבה ודיברה.
היה לה מבט מודאג מאוד.
"לוק?" קראה "זה אתה? הילד שלי בסדר?".
לוק ניסה להסתיר את הפנים שלו, אבל הדמעות שלו היו דבר שלא ניתן להסתיר. שבילים בעיניים שלו. כל כך רציתי לחבק אותו ולהגיד לו שאני לא אאכזב אותו.
"אני בסדר גמור" הוא אמר בקול שהבהיר שהוא לא בסדר "יש לי משפחה חדשה. אני לא צריך את שניכם."
"אני אבא שלך" מחה הרמס.
"אבא אמור להיות בסביבה. אני מעולם לא פגשתי אותך עד היום. תאליה, אנבת', בואו! אנחנו הולכים" הוא אמר.
"ילד שלי, אל תלך!" קראה מאי ורצה אחריו. "הכנתי לך ארוחת צהריים!"
לוק יצא בסערה מפתח הבית, ואני תאליה אחריו.