קרב קיומי – פרק 18

Estonian 14/01/2012 623 צפיות אין תגובות

נכנסנו לתוך הבית הישן של לוק.
דבר ראשון פגשנו את אמא של לוק. הסתכלתי על לוק ואז עליה בתדהמה, כי לא היה קיים שום דמיון ביניהם. היה לה שיער לבן מבולגן לכל עבר. העיניים שלה זהרו כמו נורות חשמל ירוקות. היא לבשה חלוק וורוד בעל כתמי פיח וסימני חריכה. היא הייתה רזה מאוד.
בבית שרר ריח טוב של אפייה. הקומה התחתונה הייתה קטנה ומחולקת לשני חלקים מרכזיים.אם אני הייתי האדריכלית של הבית, ככל הנראה שהוא היה נראה אחרת לחלוטין. המטבח ששם עמדו בקופסאות פלסטיק המון כריכים. שם היה כיור שעליו בובת מדוזה. בחלק השני העיקר היה הסלון. שלוש ספות עור בצבע שמנת עמדו בצורת ח'. לא היו נורות חשמל בבית. רק נרות דונג לבנים ארוכים מאוד דולקים. מראות כיסו את הקירות המלוכלכים.
היה שם אח בוער ובו תמונה של לוק. הוא היה חמוד מאוד, עם שיניים חסרות וחיוך. הסתכלתי על התמונה ואז על לוק האמיתי כדי להשוות. לוק העכשווי היה הרבה יותר פראי. אפילו העיניים שלו היו יותר מסוכנות. היה משהו בלוק שהיה לא מאוזן. עכשיו, כשאני בבית שלי, אני פתאום מבינה מה היה יכול לגרום לזה.
אומנם אבא שלי לא העריף עלי אהבה, ובכלל, לא התייחס אלי כל כך, היה נדמה שאמו של לוק הרעיפה עליו יותר מידי אהבה, עד כדי כך שכבר לא התפלאתי כל כך למה הוא תוקפני מאוד.
"בואו, בואו" אמרה מאי וסימנה לכולנו לגשת מסביב לשולחן.
"לוק!" היא קראה וחיבקה אותו חזק. היא בחנה אותו.
"שלום אמא" הוא אמר בקול מריר וניגב את הלחי שלו.
"מי אלו?" היא שאלה. היא סקרה את תאליה ואותי בחיוך על-טבעי.
"אלו תאליה ואנבת', חברות שלי" אמר לוק בחוסר רצון עז לדבר.
"מי מהן זו ה-חברה שלך?" התעניינה מאי.
"אמא!" מחה לוק.
היא עדיין חייכה. היה לה הבזק מיוחד בעין.
היא ניגשה למקרר והוציאה משם חמאת בוטנים וריבה והתחילה להכין כריך.
הריח הטוב של האפייה התחלף בריח של משהו נשרף.
"גברת קסטלאן, משהו נשרף" אמרתי בנימוס ככל שיכולתי, אפילו שהיה לי ברור שגם אם הייתי צועקת לא היה אכפת לה.
"בת כמה את חומד?" שאלה גברת קסטלאן בזמן שהכינה את הכריך.
"7" עניתי.
"לוק, אל תגיד לי שזאת החברה שלך, היא צעירה" אמרה מאי.
"נו באמת!" מחה לוק ותופף עם אצבעו על השולחן.
היא סיימה להכין את הכריך והגישה אותו ללוק והביאה לי בובה של אישה עם שיער נחשים. מדוזה.
תאליה שפשפה את הרגל שלה. בדרך כלל, כשהיה שקט תאליה נהגה לדבר, אבל כאן היא שתקה.
אור הציף את החדר. אותו אור שמקודם הופיע ביער.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך