קרב קיומי – פרק 16

הכלב-עז הקטן נבח ובכל נביחה הוא התעצם.
לוק שלף את החרב שלו. הייתי מבועתת ובו זמנית מסוקרנת. הכלב גדל ואיתו גדל ראש שלישי. ראש דרקון. צבעו היה כתום צהבהב והעיניים שלו היו צהובות עם אישונים שחורים מאיימים.
ראש הדרקון נהם ונשף אש כלפי מעלה. ראש הכלב הצמיח שיניים חדות כמו של ערפד. ראש העז פשוט פעה ולא נראה מאיים כל כך.
לוק הסתער בכך שניסה לערוף את ראש הדרקון אבל נשיפת אש הייתה הופכת את לוק לגחלים אילולא קפץ הצידה.
אני עצמי ניסיתי לחשוב על תוכנית. ראש העז הכי פחות מאיים, אז אולי כדאי להשאיר אותו לסוף. ראש הכלב הוא השני הכי פחות מאיים והדרקון המאיים מכולם. הניבים האדירים שהיו לראש הדרקון אפילו לא השתוו לניבים של הכלב.
לוק הצליח לערוף את ראש הדרקון אבל אז ראש העז שפשף את הגדם וראש הדרקון צמח בחזרה. כנראה שראש העז הוא המרפא.
זינקתי קדימה. ראש הדרקון הסתכל עלי וניסה לשרוף אותי. לוק מיהר וערף לו שנית את הראש.
רצתי מהר אל עבר העז אבל היא כבר הספיקה לרפא את הגדם. הימרתי והשלכתי את הסכין שלי אל ראש העז וזה נקלע לתוך הפה שלה והיא התפוגגה.
ראש הכלב נשף בזעם וצמח עד שהשתלט על כל השטח שבו היו העז והדרקון. הוא סובב את הראש שלו ונשף אש כלפי מעלה, כאילו רצה לבחון אם עכשיו הוא יכול לנשוף אש.
לא הייתה לי את הסכין שלי. היא הייתה בצד השני.
"תקראי לתאליה, אני אנסה להילחם" אמר לי לוק.
הוא זינק קדימה וניסה לפגוע ביצור.
דאגתי לו מאוד אבל בכל זאת קראתי לתאליה במהירות.
היא יצאה עם חנית שלופה בדרך לפגוע ביצור.
בעיניים שלה היה מבט פראי. קצת יותר מבדרך כלל.
היא רצה אל היצור והתחילה לשסף אותו. ראש הכלב ננעץ בקרסול שלה והיא נפגעה.
לוק הצליף בחרב שלו בתנועה קשתית וקטל את הכלב.
הכלב התפוגג לאבק צהוב.
"תאליה,נפצעת" קרא לוק. הוא התיישב כדי לבחון לה את הקרסול.
"לא, זה כלום" אמרה תאליה.
"אנבת', תביאי נקטר" אמר לי לוק.
חיפשתי בתוך התרמיל את הבקבוק והושטתי ללוק.
הוא נתן לתאליה לשתות בזמן שהוא עצמו חבש לה את הרגל.
"לעזאזל, זה לא עובד" אמר לוק "זה לא טוב".
"אנחנו צריכים מנוחה" אמרתי.
תאליה הסתכלה על לוק במבט נוקב של "אתה יודע מה צריך לעשות".
לוק נאנח.
"בואו איתי" הוא אמר "אני יודע מה לעשות".