קרב קיומי – פרק 15

לבסוף הצלחתי לשכנע את תאליה ואת לוק לחזור חזרה למחנה הקודם שלנו כדי לקחת איתנו הספקה.
רצנו לאורך מדרונים ירוקים ומצוקים וטראסות. היה לי עצוב שלא עצרנו גם לראות את הנוף. באופן כללי, השיטוטים הללו היו בעייני הכי חסרי מטרה שאפשר.
זיהיתי את המקום שאליו הגענו. דשא ירוק, סלעים לא רחוק מהחוף. הרווח הקטן שבהתחלה הייתי משוכנעת שאין סיכוי שאליו ניתן בכלל להיכנס.
תאליה הייתה הראשונה להיכנס.
אני אחריה ואז לוק.
בפנים תאליה פתחה את התיבה והתחילה למלא את התרמיל שלה בחפצים ממנה.
המקום נראה כאילו נטשנו אותו לפני חודש ולא לפני יומיים.
"אני חושב שסובבתי את הקרסול" מלמל לוק.
הוא הרים את כף הרגל שלו אל הברך הנגדית והסתכל.
"מה הלאה?" שאלתי.
תאליה נראתה עצבנית.
מיד הרגשתי אשמה על כך שאני מרגיזה אותם, שאני נטל.
"מצטערת" התחלתי לומר.
"לא" אמרה לי תאליה "זאת לא אשמתך".
היה לה עצב כבד בעיניים.
"אז למה את כועסת?" שאלתי.
"אני פשוט כועסת על אבא שלי" אמרה תאליה.
"זאוס?" שאלתי "למה?".
"הוא השאיר אותי ככה, רק עם לוק, בלי מטרה, למות" אמרה תאליה במרירות.
"האלים פשוט לא ראויים לשלוט אם ככה הם מתנהגים לילדים שלהם" אמר לוק.
"כל פעם שראיתי את זאוס, הוא התנהג אלי באופן מרוחק, הוא לא אבא טוב" אמרה תאליה.
"לפחות פגשת אותו" מלמל לוק "אבא שלי מעולם לא התגלה בפניי, מעולם לא".
"אז איך אתה יודע שאתה בן הרמס?" שאלתי.
"אמא שלי" אמר לוק.
"ממנה ברחת?" שאלתי.
לוק רק נעץ בי מבט מריר.
"האלים הם לא טיפוסים סימפטיים" אמרה תאליה "הם כל הזמן מתנהגים מגעיל לחצויים עד שהם צריכים אותם".
"נכון" הסכים לוק.
"אז מה הם צריכים לעשות?" שאלתי.
"הם צריכים להתנהג יפה כלפי הילדים שלהם, ובכלל, לדבר איתם" אמרה תאליה כאשר הסתכלה על לוק.
המבט בעיניים של לוק היו שבור.
"כדאי שנלך" הציע לוק.
יצאנו החוצה. עזרתי ללוק לצאת החוצה.
תאליה העדיפה להישאר קצת בפנים מסיבה כלשהי.
בזמן שעזרתי לו לצאת שמעתי נביחות מאחורי. לוק יצא החוצה.
הסתובבתי אחורה. זה היה סתם כלבלב קטן לא מטריד, עד שראיתי מה שיש מאחוריו. על הגב שלו היה ראש שני. ראש עז.