קרב קיומי – פרק 14
כאשר לוק חזר, הוא הביא איתו פגר של דוב קטן כלשהו.
"למה כיביתם את המדורה?" שאל לוק בכעס.
"זה היה מסמן לכל המפלצות איפה אנחנו" מחתה תאליה.
"גם ככה הריח שלנו קורא להן לכאן" מחה לוק.
"למה אנחנו תמיד צריכים לריב?" שאלה תאליה.
בראש שלי מיד עלתה התמונה של לוק ותאליה נלחמים זה בזה, כאשר אני צופה מהצד. מה עם הריבים הקטנים האלו הם יביאו לזה? לא ידעתי אם זו נבואה. שיערתי לעצמי שנבואה תתגשם בכל מקרה. אם זאת לא, תמיד שווה.
"לא" ביקשתי יפה "בלי לריב, בבקשה, חבל".
לוק הביט בי. העיניים שלו היו היום בצבע של קרח קפוא, והיה נדמה שזה משתלט עליו. ללב. אבל אז הוא חייך, והכחול השתנה לכחול של שמי הבוקר.
"אנבת'" הוא אמר לי ואז נתן לי חיבוק.
תאליה הסתכלה אלי בחיוך.
"מה עשיתי?" שאלתי.
"אני לא יודע" הודה לוק.
"אני מניחה שזה בגלל שאת מאוזנת" אמרה תאליה.
"מאוזנת?" שאלתי.
"לא משנה" אמר לוק.
"אתה צודק" אמרתי "אנחנו צריכים להמשיך, אבל לא כדאי שנחזור למחנה?".
"לא!" כעס לוק.
"למה?" שאלה תאליה.
"זה… טוב נו, זה בגלל אמא שלי" הודה לוק.
"אמא שלך?" שאלתי.
"כן" אמר לוק "אני לא רוצה לחזור לשם, ברחתי בגיל שמונה".
"אז, המקום ההוא קרוב לבית שלך?" שאלתי.
הוא הנהן.
שקלתי את הכל בראש שלי. הוא לא רוצה לחזור לשם, אבל אנחנו חייבים. אין לנו מספיק צידה לדרך.
"איך נוכל להשיג את מה שאנחנו צריכים?" שאלתי.
"אנחנו לא צריכים הרבה" אמר לוק "רק להדליק את האש, לבשל את הדוב".
"תרשו לי" אמרה תאליה.
היא התרכזה ואז ירתה ברק בעצים החצי שרופים. הם כמובן לא נדלקו.
"למה זה לא עובד?!" השתגעה תאליה.
"זה בגלל שעץ שבער לא יבער מחדש" אמרתי "אבל מה שכן אפשר לעשות זה להביא עצים חדשים".
"אין לנו עצים חדשים!" מחתה תאליה.
"רגע" אמר לוק "למה שלא נהפוך את בולי העץ? מהצד השני הם לא שרופים".
"רעיון טוב" אמרה תאליה. היא הפכה את בולי העץ, שוב התרכזה וירתה ברק. הפעם נוצר ניצוץ והאש התפשטה ותאליה נפלה אחורה מתשישות.
לוק מיהר לפתוח תרמוס ומזג לה כמה טיפות של חומר כלשהו בצבע מיץ תפוחים. הנחתי שזהו הנקטר.
תאליה עדיין נשכבה אבל איכשהו ידעתי שהיא מרגישה יותר טוב.
"למה זה קרה?" שאלתי.
"אחרי שהיא מאמצת את עצמה יותר מידי היא מתעייפת" אמר לוק.
תאליה הצליחה להתאושש.
"אני בסדר" היא אמרה.
"מזל" אמר לוק. הוא התיישב לידה והביט בה בחיוך.
עכשיו הם אהבו זה את זה. פחדתי מהיום בו יילחמו. התמונה הזאת פשוט לא יצאה לי מהראש.
תגובות (8)
יואווו אוור זה מדהיים!!!
אתה ממש מוכשר!!!
תמשייך :)
שלום לאור,
הסיפור חביב ביותר, והעלילה, כמובן כתובה בצורה מקסימה, אבל יש לי כמה וכמה הערות.
ראשית: אני מרגישה שכל הדמויות שלך זהות לחלוטין, לא ניתן לראות הרבה הבדלים באישיות. אני חושבת שעליך להתחיל לעבוד על בניית דמות.
שנית: התפתחות העלילה איטית מדי. זה טוב לעשות התפתחות מהירה, אבל התפתחות כל כך איטית היא קצת בעייתית, כי לפעמים הקורא פשוט לא מצפה להמשך מספיק, או מדלג על קטעים כדי להגיע ל"פואנטה".
שלישית ואחרונה: לדעתי אתה עדיין חייב לעבוד מעט על תארים.
בהצלחה, והמשך ככה.
ממני, ליסה.
הבנתייייי. היום שבהו הם ילחמו הוא היום בספר השלישי של פרסי ג'קסון, נכון?
ווווווואו, אור הכתיבה שלך מדהימה, כרגיל אתה מדייקת בתיאורים.
תמשיך מהר ובדרך הנכונה והטובה :)
האמת שאני מסכימה עם ליסה, הפרק הזה נתן מידע ואולי רמז למה שעתיד לקרות ( בטח מריבה ביניהם שהיא תצטרך להתמודד איתה) אבל העלילה באמת מתקדמת בצורה קצת איטית (:
תמשיךךךך זההההה מדהיייייים
אווווררר ממש יפה!! תמשיך!!! אחח… אני עוד זוכרת את הפעם הראשונה שקראתי את "הגיבור הלא-מוגדר"…. אני מתגעגעת לזה:) לאמשנה, תמשיך בכל מקרה!!!
ת-מ-ש-י-ך-! ממש ממש יפה אהבתי :)
מקווה שתקרא את הסיפורים שלי!
ערב טוב אור אני בשונה מליסה אין לי שום הערה לכתוב לך אלא רק לומר כי אני אוהבת את הסיפורים שלי מעמק הלב, אתה נער מקסים ומקווה שעושה גם חיל בלימודים האומנם ?????? כדאי להשקיע בלימודים אך לפי הסיפורים שלך אין לי צל של ספק שאתה גם נמנה עם התלמידים הטובים בשכבה אם אינני טועה אתה עכשיו בחטיבת ביניים בהצלחה בכל אשר תעשה ממני בקי ♥♥♥