קרב קיומי – פרק 13

הכל התחיל מזה שראיתי נער מבוגר יחסית, כנראה בן שמונה עשרה, עם עיניים כחולות יפהפיות, ועם שיער בלונדיני ארוך. קלטתי פתאום שזה לוק בעתיד.
הכל היה על אחו ירוק. לוק עמד עליו בוהה אל העבר השני.
"אנחנו לא חלשים, תאליה" הוא אמר.
החלום הבהב ואז ראיתי את לוק ואת תאליה נלחמים, כאשר מסביבם ניתזים ברקים.
הייתי בשוק. הסתכלתי סביב על החלום. השמיים הכחולים מלאי העננים היו כחולים, בניגוד למה שציפיתי שיהיו בהשוואה למראה המחריד שהיה למטה. זוג חברים נלחמים. מה גרם לכך?
ראיתי עוד נערה שם. נערה אפורת עיניים על שיער בלונדיני ופס אפור בשיער. אני.
מה עשיתי שם, או יותר נכון, מה אני אעשה שם?

והתעוררתי מהחלום שלי. היה כבר בוקר. המדורה העלתה עשן אחרי שכיבו אותה.
תאליה ישבה שם וצחצחה את המגן שלה.
תהיתי אם תאליה יודעת על מה שראיתי בחלום.
"איפה לוק?" שאלתי.
"לוק הלך לצוד דברים ביער" אמרה לי תאליה. היא נשמעה זועפת.
"מה קרה?" שאלתי "את נשמעת מצוברחת".
"לא, זה פשוט כי אני כועסת על אבא" אמרה תאליה.
"אבא שלך?, זאוס?" שאלתי.
"כן" היא אמרה לי.
"מה קרה?" שאלתי.
"גרתי עם אמא שלי, ואמא שלי הייתה פסיכית, באמת" אמרה תאליה "היא הייתה מפורסמת מאוד".
"מפורסמת?" שאלתי.
"כן" אמרה תאליה במרירות "והיא עשתה שטויות. היא לא ידעה לטפל בי. היא כל הזמן רצתה שזאוס יחזור אליה, רצתה שיהפוך אותה לבת אלמוות, שיהפוך אותה ליפהפיה עד יום מותה".
"ומה קרה?" שאלתי.
"היא עשתה שטויות" אמרה תאליה "ורבנו כל הזמן, אז כשהייתי בת שבע, ברחתי מהבית".
"למה ברחת?" שאלתי.
"בגלל ג'יי, כלומר, בגלל שהיא הייתה מופרעת" אמרה לי תאליה.
היה לי ברור שלא בגלל זה. הסתכלתי לה בעיניים. דמעות עמדו בהן.
"אז זה למה החלטתם לצרף אותי" אמרתי.
"לא" אמרה תאליה "את באמת מועילה לנו".
"זהו?" שאלה אנבת' "אני רק "מועילה"?"
"לא לזה התכוונתי!" מחתה תאליה.
"זה בסדר" אמרתי "ומה הקשר לזאוס?".
"זאוס פשוט השאיר אותי לחסדי המפלצות, הוא לא התעניין בי, הוא לא אוהב אותי" אמרה תאליה.
"למה את מצפה?" שאלתי.
"אני מצפה שמשהו יקרה" אמרה לי תאליה.
"זה בסדר תאליה" אמרתי לה "הכל יהיה בסדר".
היא הביטה בי ואז נתנה לי חיבוק.
"את קרה" אמרתי לה "למה שלא נדליק שוב את המדורה?" הצעתי.
"לא" אנחנו צריכים להתקדם "לוק תיכף חוזר. נצא כשהוא יחזור".
"אני מקווה" אמרתי. עמוק בליבי פחדתי מהעתיד.