קרב קיומי – פרק 12

לוק הניח כף יד על כתפי וחייך אלי.
"דאגתי לך" הוא אמר לי.
חייכתי גם אני.
"אין לך מושג כמה" אמרה תאליה "הוא עצמו החוויר עד שאת נרפאת. הייתה לי הרגשה שכל רגע הוא עומד להתעלף בעצמו".
לוק האדים עד כדי כך שראיתי את זה לאורה הקלוש של המדורה.
הבטתי לכיוון היער.
"אני מקווה שהבנתם את הכוונה שלי" אמרתי.
תאליה ולוק שניהם בחנו אותי.
"מה?" שאלה תאליה.
הקול שלה נשמע קצת זעוף.
הבטתי אל שניהם. העיניים הכחולות של תאליה נצצו לאור המדורה ועל פנייה נסוכה הבעה מלכותית למדיי.
"אנחנו צריכים מטרה" אמרתי.
פניו של לוק הבהבו לאור המדורה, והוא נדמה לפתע לעוין. אולי אפילו לרשע. נוול כלשהו.
"אנבת', אולי כדאי שתישני קצת" הציעה תאליה.
"לא" אמרתי "אני אשאר לשמור על האש".
"לא, אנבת', את חייבת לישון, את צריכה לנוח, את התמודדת היום מאוד יפה עם הסלמנדרה, אבל את צריכה מנוחה" אמר לוק.
"לא רוצה ללכת לישון" אמרתי.
תאליה חייכה אלי.
"לוק, תיתן לאנבת' לשמור ראשונה. אנבת' תעירי אותי בעוד ארבע שעות" אמרה תאליה "אפשר גם לפני אם תהיי ממש עייפה".
"בסדר" הבטחתי.
לוק נאנח ואז נשכב על האדמה בשביל לישון קצת. תאליה גם היא נשכבה.
"לא היו לנו שקי שינה?" שאלתי.
"נשרפו" אמרה תאליה.
"אנחנו חייבים למצוא אותם חזרה מהמחנה הקודם שלנו" אמרתי.
"לא" אמר לוק "זה לחזור על הדרך".
"גם ככה אנחנו בדרך חסרת משמעות" אמרתי. פיהקתי.
"אנבת', אולי כדאי שבכל זאת תשני" הציע לוק.
"בסדר" נכנעתי.
השענתי את הראש על האדמה ובינתיים לוק התיישב שם וליטף את השיער שלי.
כשנרדמתי חלמתי חלום.