קרב קיומי – פרק 11
החלקתי מצוואר הלטאה בדיוק כאשר הנחתי סכין אל צווארה. הסכין לא ננעצה בצוואר המשוריין של הלטאה. נפלתי לאחור עם הסכין ביד. למזלי, בדיוק כאשר הייתי משוכנעת אני קורסת אל הדשא הרטוב נחתי על זנב הלטאה, בדיוק על בליטה דוקרת שלו. הרגשתי נוזל מתפשט בגב שלי. לא יכולתי להתעסק בכאב כעת. טיפסתי שוב לאורך הזנב. הפעם הלטאה חשה שאני עולה, כנראה בגלל הדם. היא הסתובבה במהירות. אני נאחזתי חזק וניסיתי לדקור אותה בזנב.
היא נשפה אש.
"אנבת'!" צעק לוק כשראה את שובל הדם ממני ואותי נאחזת ומנסה לתקוף.
דקרתי בכוח בזנב.
הזנב התחיל להתפורר לאבק ואחרי הזנב כל המפלצת.
נפלתי על הגב המדמם אל האדמה.
הבטתי בשמיים ולאט לאט הכל הכחיל והסתחרר עד שהרגשתי שאני מאבדת לחלוטין את ההכרה.
…
כאשר התעוררתי פעם שנייה שמעתי לחשושים של אנשים, פצפוץ אש ושמיים שחורים זרועי כוכבים הופיעו מעליי. טעם ענבים מילא את הפה שלי. ניסיתי להתיישב אבל הגב כאב לי. נגעתי בו. כבר לא מדמם. החלקתי את היד שלי מתחת לחולצה. לא הרגיש שיש שם אפילו פצע. מה ריפא אותי? איפה לוק ותאליה.
"לוק?" שאלתי "תאליה?".
"אנבת'?" קרא קולו של לוק.
"כן?" שאלתי.
"את בסדר?" הוא שאל. הוא ניגש אלי במהירות.
לאור האש השיער הבלונדיני שלו נראה כמעט לבן.
"אל תנסי לשבת" הוא אמר לי "הגב שלך ממש פצוע. השקנו אותך עם נקטר, זה עזר מאוד אבל עדיין, הגב שלך פצוע".
"לא" אמרתי.
הוא חייך חיוך אלי.
"את עקשנית" הוא אמר תוך כדי חיוך.
היה נדמה שניצוץ נדלק בעיניו, אף על פי שבאותה מידה, יכלה זאת להיות האש.
שמעתי קולות צרצרים מכיוון היער. סקרתי את הסביבה. היינו בקרחת יער. העצים מסביב היו גבוהים ומאיימים.
"תאליה?" שאלתי.
"כן?" היא ענתה.
"את בסדר?" שאלתי.
"כן" היא אמרה "אבל האם את בסדר? את קטלת סלמנדרה!".
"סלמנדרה?" שאלתי.
"לטאת אש" הסביר לוק "היא נדירה מאוד, מסוכנת מאוד. איך הצלחת?".
"הייתה לי אסטרטגיה" אמרתי.
כנראה שהטון שלי היה עוקצני מספיק בשביל שלוק יבין למה הכוונה שלי.
החיוך שלו ירד בחצי.
ואז החיוך שלו חזר והוא הניח יד על הכתף שלי והתיישב לידי.
האש חיממה פתאום יותר, בזה אני בטוחה. או שזאת הייתה רק אני…
תגובות (3)
ווווווווווווואו. מגניב :)
וזה לא הוגן שאתה יכול להעלות סיפורים בלי בדיקה… הלוואי עליי….
תמשיייייייייך עכשייו!!
תמשיך מיייייייייייייייייד נוווווווו אני במתח