קצת יותר מחצי אלה – פרק ד'

בשביל להבין חלק גדול מהסיפור, או בעצם מיהי לי, תצטרכו לחזור קצת אחורה ל"פרסי ג'קסון 4 -הקרב על המבוך" שבו נער ונערה, פרסי ואנבת' , שחררו מפלצת בלי שידעו. מפלצת שדיידלוס יצר ואף אחד לא ידע עליה. מפלצת בצורת בת אדם עם תכונות האלים. אחת התכונות היתה לעלות לארץ ולהתאהב בבני אדם. ככה נולדה לי.
*
כל הלילה אחרי המדורה היינו עסוקים בחיפושים. צעדתי ביער ולפתע שמעתי לחשושים מכיוון קדחת היער הקטנה. קרחת היער הקטנה! איך לא חשבתי על זה קודם?!. נכנסתי לקרחת היער. שני קיקלופים עם הגב אלי התלחששו ביניהם. מרי הייתה תלויה הפוך על אחד העצים ורון שכב מדמם על הארץ. רון היה מת. אחד הקיקלופים החזיק ילד מביתן פוסידון, ידו של הילד הייתה בלי שום ספק שבורה והוא סימן לי עם הראש לברוח. הנדתי בראשי, התקדמתי קדימה בשקט בשקט ותקעתי את החרב בגב של הקיקלופ. הקיקלופ מיד התפורר לאבק והילד מביתן פוסידון הרג בזריזות את הקיקלופ השני.
"תודה" אמר לי הילד מביתן פוסידון "אני ליאור ואת בטח לי . קחי את מרי, היא גוססת אני אקח את רון"
"היד שלך שבורה! איך תיקח את רון?"
"לא אני אקח, אבא שלו ייקח – הוא מביתן הרמס. אני רק מבקש מאבא שלו לקחת אותו ואני בא" אמר. "תמהרי עם מרי לפני שיהיה מאוחר מדי".
הורדתי את מרי מהעץ שהייתה תלויה עליו , ערסלתי אותה בזרועותי ורצתי איתה הכי מהר שאני יכולה. אני לא יודעת מה אני אעשה אם הילדה הקטנה עם השיער הבלונדיני והאדום מרוב דם תמות בגלל שאני לא רצתי מהר מדי. ראיתי איך כול הדם יורד לה מהפרצוף והיא נהיית חיוורת כמו גווייה מתה. הגעתי למרפאה ודן חטף לי אותה מהידיים. נכנסתי גם למרפאה. הוא נתן לה לשתות נקטר ולאכול אמברוסיה וראיתי איך לאט לאט היא מחלימה.
"רוצי לביתן אפרודיטה ותגידי למדריכה שמרי פה, היא מתפוצצת מדאגה". הנהנתי ורצתי לביתן אפרודיטה. המדריכה ישבה על המדרגות ובכתה. הרגשתי רחמים בכול ליבי.
"אמממ סליחה, מצאתי את מרי היא עכשיו במרפאה" אמרתי. היא קמה ונתנה לי חיבוק חטוף והתחילה לרוץ למרפאה. "את יכולה לישון בביתן פה היום, חכי כאן אני כבר באה, אל תלכי לשום מקום!!". התיישבי על המדרגות ונתתי לעיני להיעצם.
השעה הייתה בערך שלוש לפנות בוקר והייתי עייפה נורא. נרדמתי ללילה ללא חלומות. הלווי.
עמדתי באמצע מעגל של אנשים בגלימות שחורות. מיד זיהיתי אותם. הם היו אותם אנשים שלקחו את אמא שלי! ומיד זיהיתי עוד משהו – הם היו האלים. והם דנו איך במוות אותי.

המשך יבוא…