קמע הזהב של אפרודיטה| 15

רצתי בכל הכוח מחדר האלים לעבר התא שלי, ששכן די רחוק משם. ידעתי שאני לא יכולה לברוח, זאוס תמיד ימצא אותי בכל מקום. מילותיו הדהדו בראשי "כי את הבת שלי סטפני. ואת נכדת אפרודיטה. יש בידייך כוח עצום…” אחריי זה קפאתי, ובלי לחשוב הפעולה הראשונה שלי הייתה לברוח. ממי? מאבא שלי, מלך האלים, ומאימא שלי שהתגלתה כבת אפרודיטה. תמיד החשבתי את אימא שלי כמודל לחיקוי, וכאישה יפה, אבל מעולם לא הייתי חושבת שהיא בת של אלה. אני לא אנושית. אני רבע אפרודיטה, חצי זאוס, ורבע בן אנוש. אני לא דומה לחברים שלי, וככל הנראה יש בידי כוח עצום.
“איי.” אמר ג'ייק שהתנגשתי בו.
“מה קרה זאוס התחיל להשליך עלייך ברקים?” שאל משועשע.
“לא. גרוע יותר. התגלה שאפרודיטה קרובת משפחה שלי.” אמרתי, כי זה הדבר היחיד שהצלחתי להוציא מפי.
“את מאוד יפה, לא פלא שאת בת אפרודיטה" אמר וחייך קלות הסמקתי.
“לא. סתום. אני נכדת אפרודיטה. אתה הרי פגשת את אימא שלי, והיא אנושית לגמרי. טוב בעצם חצי.” אמרתי ברוגז.
"זה אפשרי בכלל?” שאל ג'ייק. אם ג'ייק לא יודע משהו זה חמור.
"מה לא היה איזה הרקולס עם סבא אל?” שאלתי.
"לא יודע.”
"אני בת זאוס ונכדת אפרודיטה.” פסקתי לאחר שג'ייק אסף בחדרי את צ'ארלי, איימי, זאק שהגיע למצב בו יכל ללכת, ודונה. הסתובבתי במעגלים כשכולם ישבו על מיטתי.
“יש לי כוח מיוחד כלשהו.” המשכתי.
“אבא שלי זאוס.”
“סבתא שלי אפרודיטה.”
“מעניין אם לסבתא שלי יש קמטים כמו לכל סבתא נורמאלית.” אמרתי וצחקקתי בעצבנות. אין לסבתא שלי קמטים.
סבתא שלי לא נורמאלית. היא אלה.
“סטפ' תרגעי.” אמרה איימי ותפסה בכתפיי. “ספרי כל מה שקרה שם. איך הגעתם לנושא של בת מי את? או שדיברתם עליו ישר?”
סיפרתי להם את כל מה שקרה לי בחדר האלים, והם הקשיבו בפה פעור )חוץ מזאק שכאב לו מעט לפעור את פיו(.
“מולי" מילמלה איימי בגעגוע.
לפתע הרחתי ריח שרוף, ואז נשמע צלצול מעצבן. “שריפה!” צעקה איימי, כאשר להבה קטנה הופיע ליד הדלת.
“צאו מפה מהר!” צעקה צ'ארלי. ג'ייק עזר לזאק לצאת, ואני ניסיתי להוציא את כולם מהחדרים.
כולם יצאו, חוץ מאמינה.
“אמינה צאי!” צעקתי לה לפני שהעשן החל לחנוק אותי, וצ'ארלי משכה אותי החוצה אל האוויר הצח. נעמדנו מאחורה. חצויי פוסידון, ניסו לכבות את האש, ולפתע יצאה משם אמינה, מחזיקה בידיה ילדה קטנה.
“ג'וי!” קראה תיילי, חצויית הרמס.
אמינה הביאה את ג'וי אל תיילי, ואז לעזרתה נחלצו כמה אנשים, ביניהם אני.
“איך יצאת משם בלי כוויה?” שאלתי בתמיהה.
“לא יודעת. האש כולה נמשכה אליי, והתעגלה סביבי במעגל. שמעתי את ג'וי צועקת, ורצתי להוציא אותה. משום מה עלתה בי תחושה שהאש לא תפגע בי.”
“כי את בת הפייסטוס.” אמר אחד מחצויי אתנה, טום, נראה לי שזהו שמו.
“זה מסביר הרבה.” אמרה וחייכה חיוך דקיק אל טום.
ניגשתי אל ג'ייק. “מי זו ג'וי? שאלתי. חצויית הרמס אחת. היא ותיילי אחיות. מאותו אב ומאותה אם, זה נדיר מאוד אצל אלים.”
“בת כמה ג'וי?”
“נראה לי שהיא בת שמונה.” אמר זאק שישב על הדשא ועשה מטוס מנייר.
“היא נראית דומה לילדים בני השמונה בבית הספר" אמר ג'ייק בהסכמה.
“למה לדעתכם היא נשארה בפנים בשריפה?” שאלה אמינה שהתקרבה אלינו באיטיות.
“אולי היא שכחה שם איזה צעצוע או משהו.” אמר זאק וחייך בתמיהה.
“אולי.”
“בכל מקרה, הצלת אותה.” אמרתי, וטפחתי על שכמה.
“כן. הצלתי" מלמלה, והתיישבה על הדשא.
“אז, בת זאוס ונכדת אפרודיטה. זה מי שאני?” הרהרתי בקול, כדי להפסיק את השתיקה שנוצרה.
“כן. זו את" אמר זאק וחייך חיוך שמפיל את כל הבנות בבית הספר.
“תתפלאו, אבל דווקא חשבתי על עצמי כעל בת לאל שקט. נגיד אל השינה"
“היפנוס. כן, אבל את לא. את בת זאוס.” אמר ג'ייק. “ונכדת אפרודיטה.” הוספתי.