קמע הזהב של אפרודיטה| 13

“מצאתי!” צעקתי בשמחה, כאשר ראיתי בספר השלישי אשר לקחתי מהמדף, תמונה של אותו יצור כמו היצור שתקף את זאק ודונה.
כולם התקרבו אלי, והתבוננו בתמונה.
“אז עכשיו שאנחנו יודעים מי זה, מה נעשה?” שאלה איימי.
“נלך לחצויי אתנה, ונשאל מה קרה לו.” ענה ג'ייק.
“טוב, יש לנו עוד זמן לישון?” שאלתי בעייפות.
“בערך שבע דקות" אמרה צ'ארלי והתבוננה בשעונה.
“שבע דקות? לא יזיקו לי שתיים עשרה שעות" פיהק ג'ייק.
לקחנו את הספר, סגור על העמוד עם תמונת המפלצ ותיאורה, והלכנו את חדרה של ליאן, חצויית אתנה שיצרה את המפלצות שנשלחות לזירת האימונים.
דפקנו על דלתה.
“כן?” ענה קול עייף, כנראה ממחסור שינה.
פתחנו את הדלת, וראינו אישה שישבה על מיטתה ומולה לוח שח-מט, ושיחקה כנגד עצמה.
“ליאן?”
“כן, במה אוכל לעזור לכם?” ענתה ליאן, שנראתה כאישה מאחורי שנות השלושים לחייה, עם שיער חום ארוך אסוף בצמה מצד אחד של ראשה לצידו השני ומשם ממשיך עד לברכיה, עם עיני שקד אדומות מעיפות וקמטים של חשיבה על מצחה.
“המפלצת הזאת" אמרה צ'ארלי והראתה לליאן את הספר, “תקפה שני אנשים חפים מפשע, תוכלי לברר מדוע היא עשתה זאת?” אמרה צ'ארלי בנימה עיניינית.
“תקפה? אני אבדוק.”
“תודה!” אמרה איימי, ויצאה מהחדר, ואחריה אנחנו יצאנו, ומיהרנו לחדרים שלנו בשביל להתלבש.
“עצרו!” צעקה ליסה.
“סטפני, לכי לחדר האלים, זאוס רוצה לדבר איתך.”
“איתי?!” אמרתי והסתכלתי לצדדים לבדוק אם אין שם שום סטפני אחרת שזאוס היה רוצה לדבר איתה.
“כן איתך, לכי כבר!” כעסה.