קמע הזהב של אפרודיטה| 12

ישבנו כולנו, וחיכינו לתוצאות.
קיילו, בן אפולו, רקח להם שיקוי לריפוי, ונתן לשניהם ללגום מעט, אך כמובן עדיין לא רואים את התוצאה.
“למה המוטציה תקפה אותם?” שאלתי את פולומסטוס.
“כנראה משהו השתבש. בני אתנה יצרו אותה, הם אמורים לדעת מה הסיבה לתקיפה.”
ישבנו בשתיקה במשך דקות ארוכות.
“הם בסדר, הם רק צריכים לנוח מעט" אמר קיילו שיצא מחדרו שבו שכבו על מיטות לבנות זאק ודונה.
“טוב" נאנחתי.
“לכו לישון ילדים, לא תעזרו להם בכך שתישארו ערים כל הלילה.”
לילה? הרי רק לפני כמה דקות היו אחר הצהריים בהם זאק ודונה נפגעו.
הבטתי אל עבר השעון שהיה מעלי, ובאמת זו הייתה שעת לילה מאוחרת.
הלכנו כולנו, בגוש, עם ראש שפוף לעבר החדרים.
“אתם באמת מתכווננים לישון?” שאלתי את ג'ייק, צ'ארלי, ואיימי בנימה שאמורה לומר להם שהתשובה לשאלתי שלילית.
“כן" אמר ג'ייק ופיהק.
“מה?!” צעקתי עליו.
“סתם, בואו לספרייה, בטח נמצא שם משהו על המוטציות האלו." אמר ג'ייק וחייך.
הלכנו במסדרון צר, אל הספרייה.
עמדה מולינו דלת פלדה גדולה מלאת עיטורים משונים.
פתחנו את הדלת ונכנסנו לחדר ענק ובו מדפים עמוסי ספרים, וגם כורסאות נוחות לקרוא את הספרים.
התחלנו לחפש ספרים על מוטציות שנוצרו על ידי בני אתנה, אך לצערינו היו אלפי על גבי אלפי ספרים כאלו.
“נשב פה עד הבוקר" אמרה איימי ולקחה ספר מהמדף שעל ידה.
“כן.” אמרי והתיישבתי עם הספר שצ'ארלי הושיטה לי.
“מוטציות הם יצורים מפלצתיים שמלווים את האנושות אלפי שנים, את רוב המוטציות יצרו בני אתנה, ואת חלקם יצרו גם בני הפייסטוס.” קראתי את ההקדמה המלווה לספר בעל ה1679 עמודים שהיה מונח מולי.
“דונטי. שן.” קראתי.
“מה?” שאלה צ'ארלי שהייתה לידי.
“סתם משהו שקראתי, הנה פה" אמרתי והראתי לה.
“טוב" אמרה וחזרה לספר שלה.
ישבנו ככה במשך זמן מה, עד כי נשמע קול.
“מה זה היה?” שאלתי בבהלה.
“תהיו בשקט" לחשה צ'ארלי.
“מה נעשה?!” שאלה איימי בפאניקה מוגזמת.
“בסך הכל רעש בספריה! שרדנו התקפת מפלצת! מה אתם דואגים כל כך?!” אמרה צ'ארלי.
“כן, בואו פשוט נשב בשקט.” לחשתי.
“טוב.” נשפה איימי
התיישבנו בשקט, והמשכנו לקרוא.