קללת אדמה – פרק 9
אני לא משתפת פעולה עם בני ארס. אני שונאת את דרכי הפעולה שלהם.
אז הרעיון היה פשוט: כולם ידעו שאני פצועה ולכן לא ציפו שאני אהיה זאת שתחטוף את הדגל. אבל אז הפציעה המטומטמת הרסה הכל. אני לא מבינה למה הדם לא הפסיק לזלוג. כשתומאס תפס בי כדי לייצב אותי דחפתי אותו. לא הייתי צריכה עזרה אני לא חלשה עד כדי כך.
ואז מישהו צרח.
אני, תומאס וקארל רצנו במהירות למקום שממנו שמענו את הצעקה. לא רחוק מהמקום שעמדנו בו חבורה של ילדים התגודדו במקום אחד. משהו לא היה בסדר.
"תעזרו לי כבר מטומטמים!" קולה של קלאריס הפתיע אותי.
עברתי כמה חניכים והבטתי בה. קלאריס הייתה שקועה בבוץ. תרתי משמע. מהמותניים ומטה היא הייתה שקועה בבוץ.
"היי קלאריס" חייכתי בלעג, "החלטת לעשות אמבטיית בוץ במקום לשחק?"
"יש לך מזל שאני לא יכולה להרוג אותך. גברת מים!" היא צעקה היא התחילה לשקוע עמוק יותר בבוץ
"אוקי, ברצינות. איך זה קרה?" שאלתי.
"לא יודעת!" היא אמרה, והביטה בחניכים סביבנו, "אולי תעשו משהו?!"
ניסינו לגרור אותה החוצה, ניסינו לחפור בבוץ אבל כלום לא עבד. כאילו האדמה הציבה לה מטרה: להיפטר מקלאריס. בדרך כלל לא היה אכפת לי, אבל.. אתם יודעים, מצפון וכאלה.
"אתם לא עושים את זה נכון" קארל אמר והביט בנו מנסים להוציא את קלאריס מהצרה הזאת.
"אז אולי תציע רעיונות?" קלאריס שאלה ונאבקה בבוץ.
"תרפי את הגוף" הוא אמר
"מה?" היא שאלה.
"תרפי את הגוף. תירגעי" הוא אמר, "רק ככה נוכל להוציא אותך משם"
"אם אני ארפה את הגוף הדבר הזה ימשוך אותי מהר יותר פנימה!" היא צעקה ונאבקה. הבוץ הגיע עד הבטן שלה. הידיים שלה היו חופשיות.
"קלאריס" תומאס אמר, "תעשי מה שהוא אומר"
"אם אני אמות אני ארדוף את כולכם!" היא נהמה והרפתה. קארל סימן לנו לעמוד במקומות מאוד מסוימים ואז משכנו ביחד.
האדמה שיחררה את קלאריס כאילו היא לא ניסתה לשאוב אותה וקלאריס נפלה על הרצפה. מעל תומאס.
תומאס נאנק. קלאריס קמה ומחתה אבק. ואז היא הביטה בי.
לקחתי צעד לאחור כשהיא הסתערה וסטיתי הצידה. "מה עשיתי?!" שאלתי
"מקלחת בוץ?" היא שאלה, "ברצינות?"
"אה.." מלמלתי, "נכון.. ממתי את מתקלחת?"
היא תפסה אותי בצוואר ואני ריחפתי באוויר. אם לא הייתי נחנקת זה היה יכול להיות ממש מגניב.
"קלאריס, אני לא נושמת.." נאנקתי.
"אני יודעת" היא חייכה.
בעטתי ונאבקתי אבל לא הייתי יכולה להתגבר על קלאריס. היא הייתה חתיכת מפלצת ואני מזכירה לכם שאני בת שמונה עשרה.
"זה מספיק קלאריס" מישהו אמר והיא שחררה אותי. נפלתי על הרצפה.
כירון הביט בנו בכעס. והתכוונתי להגיד משהו אבל בדיוק אז תום יצא מבין העצים במהירות והעיניים שלו היו ירוקות בצבע מפחיד.
או-או.. הספקתי לחשוב לפני שהוא התחיל לדבר.
תגובות (0)