קללת אדמה – פרק 84

על פי נוסחת חישוב מרחק על פי זמן, המרחק בינינו לבין לוקאס צריך להיות בערך שלוש מאות מטרים, ובינינו לבין אלכס בערך חמש מאות מטרים.
"אנחנו הולכים לכיוון הזה." אמרתי לאמה.
"לא, חתיכת משוגע! אנחנו חייבים לחכות כאן. אתה עם רגל פצועה ועם יד שבורה שעכשיו ניזוקה עוד יותר. אתה חייב לחכות כאן עד שהם יגיעו."
"ואם הם יחליטו לחכות?" שאלתי.
לאמה היה מבט מיוסר בעיניים.
שמענו מרחוק את הצעקות של לוקאס.
"הוא מגיע לכאן." אמרה אמה. "ואז אנחנו חייבים לחכות לאלכס."
"לא!" אמרתי. "אנחנו הולכים לכיוונו של אלכס."
"אלכס בוודאות בדרך לכאן!" מחתה אמה. "אתה חייב לנוח, אנחנו חייבים לקחת אותך לרופא כדי שיטפל ביד שלך, אתה עוד עלול לאבד אותה."
"מה אכפת לי? אני גם ככה שמאלי." אמרתי לה.
"מה זה משנה?! זאת יד! יד זה דבר חשוב!" קראה אמה.
"לא כמו חיים של בן אדם. מה אם אלכס צריך את עזרתנו?" שאלתי.
לוקאס התגלה בין השלג שעל יד המסילה.
זה היה מחזה הרואי לראות את לוקאס מפלס דרכו דרך השלג.
הוא היה חיוור במיוחד, מה שגרם לשיער הבלונדיני שלו להיראות כהה.
העיניים שלו שידרו מבט רציני וחד.
"אתם בסדר?" שאל לוקאס.
"תומאס האידיוט הזה פגע ביד השבורה שלו." אמרה אמה, והצביעה עלי באצבע מאשימה, כאילו היא הייתה גננת ואני הייתי הילד המופרע שקשקש בטוש בלתי מחיק על הקיר.
"אמה, זה בסדר." מלמלתי. "היא גם ככה לא כואבת."
שיקרתי. הכאב כמעט גרם לי להתעלף, אבל ניסיתי להתעלם ממנו לחלוטין.
"אז איפה אלכס?" שאל לוקאס.
"זה מה שאני אמרתי, אנחנו צריכים ללכת לכיוונו." אמרתי.
"לא!" כעסה אמה. "אתה נשאר כאן. אתה פצוע יותר מידי. אנחנו חייבים לקחת אותך לרופא."
"אז אולי את או לוקאס תלכו לחפש את אלכס, והשני ילך איתי לרופא?" הצעתי.
"להתפצל?" שאלה אמה. "אתה זוכר מה קרה בפעם האחרונה שהתפצלנו."
"כן…" מלמלתי במרירות.
במסע החיפושים האחרון שלי ושל אמה, מתי שפרסי גם היה איתנו, התפצלנו אחרי שגיליתי שגאיה עלולה לגרום לי להרוג את אמה ואת פרסי. זה היה סיוט אחד גדול, כיוון שעשיתי דרך של אלפי קילומטרים לבד.
לוקאס התחיל לקרוא בקול רם.
"מה לעזאזל אתה עושה?" שאלה אמה בעצבנות.
"שאלכס לפחות יידע איפה אנחנו." אמר לוקאס.
"רעיון טוב." אמרתי.
הצטרפתי ללוקאס, וידעתי, שאיפשהו לא רחוק מכאן, אנשים חושבים שיש שם אנשים משוגעים.
בסופו של דבר גם אלכס הגיע.
"ואני בטעות הלכתי לכיוון הלא נכון." הוא מלמל.
"זה בסדר." אמרתי לו.
"היד שלך." אמר אלכס. "היא שבורה, תן לי לראות אותה."
"מאיפה אתה יודע שהיא שבורה?" שאל לוקאס, בוהה באלכס.
היה ברור שלוקאס, ואולי גם אמה, לא נותנים את האמון שלהם באלכס.
"הרי צותתי לכם…" הוא אמר. הוא תפס את היד שלי.
הידיים שלו היו קרות מאוד, אבל על פי הפתגם "ידיים קרות – לב חם."
"הנה." אמר אלכס.
הוא הלך לעץ הקרוב. "גיירדס." הוא אמר.
גזע העץ התפוצץ בכוח, והוא תפס חתיכת עץ.
הוא הוציא חבלים וכרך סביב הזרוע שלי את העץ.
"זה צריך להספיק בינתיים. כשנגיע ל…מחנה שלכם, נוכל לטפל בזה יותר טוב." אמר אלכס.
"אז יוצאים לדרך?" שאלתי.
"שיהיה." אמרה אמה. אני לא משוכנע, אבל אני די בטוח ששמעתי אותה ממלמלת את המילה "בנים."