קללת אדמה – פרק 76
כאשר אמה נבלעה על ידי האדמה ידעתי כבר כמה רע יהיה המצב. נכון, כל הריכוז של גאיה עבר למקום אחד, ככה שיהיה קל להפיל אותה, אבל בכל זאת, אם נהרוג אותה עכשיו, אמה לעולם לא תצא החוצה. היו לנו שתי אפשרויות בדיוק. לנסות להלחם בגאיה ולהסתכן במוות של אמה, או לרדת למטה ולהסתכן במוות של שלושתנו בלי השגת המטרה.
הבחירה הייתה צריכה להיות קלה. למה לא להינצל? כלומר, שלושה מתים או מת אחד, והמת האח הזה ימות גם ככה, אז בכל מקרה גורלו כבר מוות. למה לא לתת לאמה למות, ובינתיים להצליח, מאשר סכנת מוות לכולם כולל אפשרות שלא נצליח בכלל.
ואז פתאום קלטתי משהו.
אני יכול לנסות להציל את אמה, כך שלא יהיו בכלל מתים. אם אני יכול למנוע מוות, בעיקר את של אמה, למה לא לעשות את זה?
"אני קופץ." אמרתי ללוקאס.
"לקפוץ?" הוא שאל מבולבל.
זכרתי איפה אמה בדיוק נפלה לתוך האדמה, ופשוט נעמדתי שם. כלום לא קרה, כאילו גאיה ציפתה שנעשה את זה.
התחלתי לחפור במרץ כדי לעורר את גאיה.
לפתע שמעתי את הזעקה של לוקאס.
הסתובבתי אחורה וראיתי גם את לוקאס נופל לתוך האדמה.
מעמידה ירדתי לישיבה, אחרי שנפלתי במקום.
הייתי מיואש כל כך, מכיוון שידעתי שעכשיו שניהם ככל הנראה הלכו.
ידעתי שאני רק יכול לשבת ולחכות, מכיוון שמסיבה מסוימת, גאיה משאירה אותי בחוץ.
הייתי רגיל להיות בחוץ.
לקחתי נשימה ארוכה, יודע שיכול להיות שעכשיו נשארתי לבד.
לא ידעתי איך בכלל אני אמור לחדור פנימה, שלא לדבר על להציל את אמה ולוקאס. למעשה, נתקעתי. בכל מובן אפשרי, אני תקוע לחלוטין, ואין לי כל כך דרך להשתחרר מהמצב הזה.
בצעד נואש, בעטתי בכעס באבן, ואז נגלה בפניי דבר שלא התאים לשטח הטבעי.
היה שם לוח הייטקי בצבע שחור כהה, ולמטה נורות צבעוניות שדלקו.
זיהיתי מה צריך להיות הלוח ההייטקי הזה. לוח סולארי. כלומר, שזה מנגון שפועל על אנרגיה סולארית.
ידעתי שעכשיו אין לי הרבה מה להפסיד בכך שאני אפעיל אותו.
הוצאתי את מחזיק המפתחות של פיניקסי שלי. הבטריות ככל הנראה כבר מתו, אבל השמש היוונית זרחה בכוח על האדמה, וידעתי שזה חייב להספיק.
כיוונתי את אור השמש דרך עיניו של הפיניקסי, והאור פגע בכוח במקלט.
הפתח העגול, שהזכיר באופן חשוד ביוב, זע באיטיות ובקול חריקה חזק.
הפתח נפתח ואני ראיתי סולם ארוך.
"הנה מגיע שום דבר." מלמלתי לעצמי, וירדתי בסולם.
הפתח כבר התחיל להיסגר, והוא עמד לכרות את הראש שלי, אבל אני החלקתי בכוונה בסולם. כאשר יצאתי מטווח הסכנה, החזקתי שוב בסולם, והחבל חתך את ברכיי.
היד הפצועה שלי פיעמה בכאב. ידעתי שהשבר רק מחמיר, ויש סיכוי שבגלל השטויות שלי, כבר עכשיו ייתכן והיד שלי תאבד לנצח.
שמעתי קולות של דיבור.
התהלכתי בזהירות עד ששמעתי את הקול של לוקאס.
לא הצלחתי להבין מה שהוא אומר, אבל ידעתי שהוא שם.
התהלכתי, עד שראיתי את אמה ולוקאס כבולים בשרשראות על הקיר, ולפניהם בחור בחולצה שחורה, עם שיער שחור פרוע, ומכנסי ג'ינס כחולים קרועים.
הקול שלו היה מוכר לי, ואז הוא הסתובב אלי, עם עיניים כחולות גדולות.
אלכס פיי.
תגובות (1)
ואוו!!
חבל שאתה כבר לא עושה פרקים ברצף כמו פעם..
אהבתי מאוד מאוד!
תמשיך D: