קללת אדמה – פרק 59

נראה היה שהבחור הבחין בי ובכלל לא שם לב אל תומאס, שעמד ממש מולו.
"אמה?" הוא שאל ואז הביט בלוקאס לצידי, "לוקאס?"
"מִיגֵל!" קראתי בהפתעה ורצתי לקראתו. החלפנו כיפים ידידותיים ואז גם לוקאס לחץ לו את היד. תומאס בהה במִיגֵל. היה לו שיער שחור כמו שלי, העיניים החומות שלו היו יכולות לנקב בכם חורים כשהוא עצבני. מבטאו האיטלקי היה מודגש כשרגש כלשהו השתלט עליו. זאת הייתה אחת הפעמים האלו.
"אמה, לוקאס!" הוא חייך, "אני כל כך שמח לפגוש אתכם. ואתה ידידי?"
מִיגֵל הושיט את ידו אל תומאס ולחץ אותה. תומאס סוף-סוף חייך. "תומאס האסלר. בן – "
"אתנה" מִיגֵל חייך. "אתה נראה דומה מאוד ללוקאס, זה למה אני יודע"
חשבתי שראיתי את תומאס מסמיק מעט.
"אני מִיגֵל, בן אפולו" הוא המשיך בחיוך. "בואו, תיכנסו"
הוא פתח לנו את הדלת והוביל אותנו דרך מסדרון מעוטר קישוטים לסלון גדול שהיה מלא מכל טוב. הכל נראה כשאילו מישהו ממש עשיר חי כאן.
"מעולם לא הזכרת את העובדה שאתה עשיר כל כך.." לוקאס מלמל.
"אה.." מִיגֵל נופף בידו, "אם הייתי אומר את זה, כל בנות אפרודיטה היו נדבקות אליי"
לוקאס פרץ בצחוק. "אתה כנראה צודק"
התיישבנו על הספות. מִיגֵל חיכה להסבר שלנו.
"לפי המבטים המופתעים שלכם אני בטוח שלא התכוונתם להגיע אל הבית שלי" הוא אמר. "אז מה.. מסע חיפושים?"
הנהנתי. "מִיגֵל, אנחנו צריכים עזרה" הסברתי, "אני מצטערת שאני לא יכולה להגיד לך לאן פנינו מועדות. ואני מצטערת אם אני אשמע חצופה, אבל אנחנו צריכים את העזרה שלך"
"זה לא נשמע חצוף עד כאן" הוא אמר והביט בי. הרגשתי שאני מסמיקה.
"אנחנו צריכים את הכסף שלך" מלמלתי בשקט.
"אה, עכשיו זה נשמע חצוף" הוא חייך והתרווח במקומו. "אם אתם רוצים עזרה כספית יכולתם פשוט לבקש, את יודעת את זה אמה"
"כן.." מלמלתי בשקט, עדיין השפלתי את מבטי.
"אז תעזור לנו?" תומאס שאל והפנה את תשומת ליבו של מִיגֵל אליו. הוקרתי לו תודה על זה.
"בטח" מִיגֵל אמר וקם על רגליו. "בואו אחריי"
הלכנו דרך כמה מסדרונות עד שנכנסנו למשרד קטן ומאולתר. מִיגֵל הוציא מאחת המגירות כרטיס אשראי קטן והושיט אותו לתומאס.
"יש פה מספיק כסף בשביל לקנות כרטיסי טיסה. אבל אני יודע שאתם לא יכולים להרשות לעצמכם את זה…" מבטו נדד לרגע אליי ואז חזר אל תומאס, "אז תקנו כרטיסים לרכבת. הנהג שלי ישמח להקפיץ אתכם לתחנה הקרובה"
"מִיגֵל…" התחלתי אבל לוקאס קטע את דבריי והשתיק אותי.
"תודה רבה" לוקאס אמר ואחז בידי. "אתה חושב שנוכל לזוז מיד?"
"כן, בוודאי" מִיגֵל נתן בי מבט. "אבל.. לא הייתם רוצים להתקלח קודם? ואולי להחליף בגדים? ודרך אגב, פרסמו היום בחדשות תמונה שאתם שלושתכם הופעתם בה. בגלל זה אני לא מופתע לראות אתכם. מה כבר פוצצתם?"
אז בזמן שאני התקלחתי והחלפתי בגדים בחדר של מִיגֵל. תומאס התקלח בחדר האורחים ולוקאס מסר למִיגֵל את הגרסא המקוצרת של מה שקרה בפארק.
"מלכת קרח" הוא אמר, "בהחלט תיאור הולם" הוא חייך אליי.
הנהנתי בחיוך. "כן"
חמש דקות אחרי שגם לוקאס החליף את בגדיו והתקלח הנהג של מִיגֵל הגיע ולקח אותנו למכונית. שנייה לפני שנכנסתי למכונית בעקבות תומאס ולוקאס הסתובבתי אל מִיגֵל.
"תודה על הכל.." מלמלתי, "ואני.. אני מצטערת על ג'ינה."
"זאת לא אשמתך" הוא אמר והביט במכונית, "זה היה קיץ מקולל."
"יכולתי להציל אותה" אמרתי בשקט, "לא עשיתי את זה"
"אמה, לא יכולת לעשות את זה. ג'ינה הקריבה את עצמה כדי להגן על פרסי בזמנו. לא יכולת לעשות דבר."
"אבל המלחמה קרתה בגלל – "
"בגלל פרסי ואנבת'?" הוא שאל והביט בי, "לא אמה. היא קרתה בגלל שהאלים לא ראו שאורנוס מתעורר. אל תתני למקרים לבלבל אותך."
"אני עדיין מצטערת עליה" אמרתי בשקט.
הוא חייך. "התגברתי על זה. הגיע תורך להתגבר על זה. ו.. אני מצטער על פרסי, אמה. לא ידעתי"
נתתי בו מבט ארוך. "זאת לא אשמתך"
לוקאס הציץ מהחלון.
"קדימה, אמה" הוא אמר, "נספיק להגיע עד הערב אם נצא עכשיו"
נתתי עוד מבט במִיגֵל. הוא הנהן ואני נכנסתי למכונית.
"בהצלחה!" הוא קרא.
יכולתי רק לנופף לו כשהמכונית התרחקה מחזית הבית ואז דמותו נעלמה בסיבוב.