קללת אדמה – פרק 58

מה שהלחיץ אותי בכל הסיפור הזה זה ששיקוי האמת ההוא עוד השפיע עלי. הייתי צריך להיות זהיר יותר, וגם אם אני מדבר אמת, לספר אמת חלקית.
אז אחרי שנת לילה שבה הותקפתי באינסומניה, נאלצתי לחכות עד לזריחה, כדי להמשיך משם ליוון.
"אז אתם מבינים, אנחנו תקועים כאן בלי כסף ומבוקשים על ידי המשטרה." אמרתי.
"אז?" שאלה אמה.
"אנחנו חייבים להשיג כסף ובדחיפות." אמרתי.
"מה הבעיה, תשתמש ביכולת שלך ולגרום לאנשים לתת לנו כסף." אמר לוקאס.
"לא!" קראה אמה. "תומאס, שלא תעז לעשות את זה!"
"אבל אמה, תהיי ריאלית, אנחנו חייבים למצוא דרך כלשהי להשיג קצת כסף!" קראתי.
"אתה לא הולך לגנוב כסף מאנשים." קראה אמה. "אני לא מסכימה לך!"
"זאת לא נקראת גניבה…" אמרתי.
"בטח שכן!" היא קראה.
"הם לא ידעו מזה לעולם" אמר לוקאס.
"לא, אמה צודקת." אמרתי. "זאת גניבה, אנחנו צריכים אבל בכל זאת דרך מקורית להשיג כסף."
"אבל איך?" שאל לוקאס.
"באמת איך?" שאלתי.
"תפעילו את הראש שלכם, אתם בני אתנה כאן, לא אני." אמרה אמה.
"כל מה שעולה לי בראש זה רק גניבה." אמר לוקאס.
"אז יש לך מוח מעוות." מלמלה אמה.
"תודה." אמר לוקאס בחיוך.
"תשמעי, אמה, גם ככה אנחנו מבוקשים על ידי המשטרה." אמרתי.
"נכון, ותומאס באמת צריך אימון בכוחות שלו." אמר לוקאס.
"לא תשכנעו אותי." אמרה אמה.
"תומאס, למה שלא תשכנע אותה?" שאל לוקאס בחיוך.
"לוקאס!" מחתה אמה.
"וואו, את ממש מחוסרת חוש הומור." אמר לוקאס.
"זה אפילו לא מצחיק, אנחנו נשיג את הכסף בדרך ישרה." אמרה אמה.
"אבל אין לנו דרך להשיג דברים בדרך ישרה!" קראתי.
"אז אוקיי." אמרה אמה. "אני נכנעת, נגנוב, אבל זה רק בתנאי אחד."
"מה?" שאלנו, אני ולוקאס בו זמנית.
"אנחנו מוצאים משהו עשיר וגונבים ממנו." אמרה אמה.
"אוקיי." הסכמתי.
"תנאי נחמד." אמר לוקאס.
"אבל יש רק בעיה אחת." אמרתי. "איך נדע מי עשיר ומי לא?"
"זאת בעיה?" שאלה אמה. "אנחנו במילנו, בוא נלך ברחוב, נחפש בתים יפים."
אמה הלכה ואני ולוקאס בעקבותיה.
"בחיי, זה הדבר הכי מוזר שאי-פעם קרה לי בחיים." מלמלתי ללוקאס.
"זה לא מוזר, זה פשוט הזוי." הוא ענה לי.
"זה בית יפה." אמרה אמה, והצביעה על בית לבן בן שתי קומות שבנו בצורה דקורטיבית, כך שיש בקומה השנייה חללים בגודל של חדר, ועמודים בצבע קרם לבן. הגג היה מורכב מרעפים אדומים, וזוג עצי ברוש ירוקים גבוהים תחמו את גדר הכניסה החומה.
היה לבית מדשאה רחבה בצבע ירוק עם פרחים צהובים שגדלים בה.
לא היה ספק שאדם עשיר גר שם, מכיוון שהכל היה מסודר לחלוטין.
הלכתי באיטיות לאורך השביל.
"אתם לא נכנסים?" שאלתי.
"הכנס רק אתה." אמרה אמה.
"כדי שאם יקרה משהו, אני היחידי שיפגע?" שאלתי.
"פחות או יותר." אמר לוקאס.
"נפלא." אמרתי.
נכנסתי פנימה וצלצלתי בפעמון הכניסה.
לקחו לבחור כמה שניות להגיע, ולפתע הדלת הלבנה המשובצת נפתחה, ומי שעמד בפנים גרם לי להיות מופתע לחלוטין.