קללת אדמה – פרק 56

התעלפויות מזויפות – אני יכול כבר להוציא תואר ראשון בנושא הזה.
הרגשתי כפור של שלג עלי.
לא, אל תקראו לי פחדן שהתעלף כדי לא להיפגע, עשיתי את זה במטרה של לנסות לחדור למחשבות של קיאונה. צעד קיצוני שככל הנראה אם יתגלה יביא למותי ועדיין, היה שווה את המכה.
באיזשהו שלב הרגשתי כפור יותר מהרגיל, והעזתי לפקוח עיניים.
שלג כיסה את רובי.
לא הנעתי אף שריר, שמעתי קולות של מלחמה.
"אמה, היזהרי!" שמעתי את הקול של לוקאס צועק.
היד הימנית שלי פשוט צרחה מכאב בגלל שהיא הייתה שבורה וגם קפואה בו זמנית.
ואז שמעתי את הצרחה של אמה. ידעתי שכאן זה נגמר קפצתי על הרגליים באותו הרגע.
ראיתי את קיאונה יורה כדורי שלג לעבר לוקאס.
שלג… מה מנצח שלג?
אמה כבר ניסתה הרי להפוך אותו למים, אבל זה לא הספיק. קיאונה היא אלה. ושלג.
מה מנצח שלג?
עצמתי עיניים בכוח וסרקתי מהר כל טקסט שאני זכרתי בראש שהכיל את המילה "שלג". לפתע ראיתי בדמיון שלי את המחברת שלי שהכתבנו בה בכיתה ג'.
ציטטתי לעצמי את מה שכתבנו בראש.
"שלג נוצר ממים קפואים שירדו מהשמים, הוא מכיל מלחים ומים." ציטטתי לעצמי בראש.
"מלחים…" מלמלתי בקול רם.
קיאונה עדיין לא שמה לב שאני על הרגליים.
"זהו זה!" קראתי.
מלחים, אפשר להפריד אותם לחומריהם בעזרת חשמל, אבל איפה אני אשיג חשמל?
הבטתי לעבר עמוד חשמל גדול שעמד שם.
ידעתי שאני חייב לעשות צעד נועז לחלוטין.
רצתי אליו וטיפסתי כמו משוגע.
"מה אתה עושה?!" קרא לוקאס.
שלפתי את החרב שלי וחתכתי את חוטי החשמל בזריזות.
הם נפלו למטה, ובינתיים חלונות הבתים שהאירו את אור הדמדומים, נכבו במכה אחת.
החשמל נפל על השלג, ושם קרתה בדיוק התגובה שקיוויתי לה.
קיאונה הבהבה ונעלמה ברגע שכל השלג הפך למלכודת מחשמלת, עד שלבסוף הצטברו גושים של חומר.
ראיתי גוש כסוף ענקי.
הרמתי אותו ביד, והרגשתי את הצריבה המוכרת.
"רובידיום" מלמלתי.
"לברוח!" קראתי לאמה ולוקאס.
שניהם אפילו לא שאלו למה, וברחו משם, וכאן זה הזמן להודות לגורל, וגם לעובדה שאני חנון.
מאז ומתמיד אני שומר איתי שמן פריפין, בגלל שאיפה מטופשת להשיג פרנציום, אז לא מצאתי פרנציום, אבל רובידיום הוא מסוכן לא פחות.
החדרתי את הרובידיום לשמן.
פיצוצים החלו להתרחש בפארק, בזמן שאני, אמה ולוקאס ברחנו.
"מה זה היה?!" שאלה אמה.
"כנראה שהשלג הכיל רובידיום, הוא מתכת שמגיבה בפיצוץ עם מים ואוויר." הסברתי לה.
"אז אתה שמרת את זה?!" שאלה אמה.
"זה בשמן פרפין." אמרתי. "זה מגן על זה."
"אבל שלג עם רובידיום, זה מחשיד…" אמר לוקאס.
שמעתי את סירנות המשטרה.
"עזבו את החומרים הכימיים, ניתקתי את החשמל, אנחנו חייבים לברוח." אמרתי.
המשטרה התקרבה עד שהקיפה אותנו.
"תנו לי." אמר לוקאס. הוא הקיש באצבעותיו, ומעין גל קול הסתובב שם.
"ערפול?" שאלתי.
"אה-אה" אמר לוקאס.
"לברוח?" שאלתי.
"אה-אה" המשיך לוקאס.
שלושתנו ברחנו משם, על רקע הפיצוצים בפארק, וקולות סירנות המשטרה.
"אתם יודעים, חשבתי על בעיה חדשה." אמר לוקאס.
"מה הפעם?" שאלה אמה בקול שבור.
"אתם מודעים לעובדה שהתיק שלי, עם כל הכסף שלנו נשאר שם." אמר לוקאס.
"וסביר להניח שהוא התפוצץ?" שאלתי.
"כן." אמר לוקאס.
"רע…" מלמלתי. "רע מאוד."