קללת אדמה – פרק 38

Comment c'est vas? Bonjour, bonjour.
Parlez vous frainçais? Bonjour, bonjour.
Es-tu du France? Bonjour, bonjour.
Peux-pas dis l'autres mots que "bonjour bonjour" seulement? Bonjour, bonjour.
אז כן, זה פחות או יותר מסכם את אוצר המילים שלי בצרפתית, שככל הנראה צריך להתחדש לאור העובדה שמצאתי את עצמי עם אח שלי והחברה שלו במדינה שבה השפה הצרפתית היא השפה הרשמית. צרפת.
הלילה כבר כיסה את רוב האזור באפלה, ואני, לוקאס ואמה התחלנו לצעוד ברחובות צרפת.
"אז אנחנו עומדים לעשות את המסע ליוון ברגל, בכל הדרך?" שאלתי.
"פחות או יותר." אמרה אמה.
"דווקא יש בזה יתרון, אחרי הכל, אבא שלי נולד כאן בצרפת." אמר לוקאס.
"אז זה מסביר את הרומנטיות שלך…" אמרתי.
לוקאס חייך חיוך ממזרי כלפיי.
אמה בחנה אותי גם היא.
הרגשתי איך אני מסמיק.
"אז איפה אנחנו?" שאלתי.
בדיוק אז עברנו ליד שלט גדול עליו היה רשום Brest.
"ברסט?!" קרא לוקאס באנחת אכזבה.
"זה ממש בצפון." הוא אמר כשראה את הבעות פנינו. "וזאת עיר תאומה של דנבר."
"דנבר…" מלמלתי. עיר שלא היו לי ממנה זיכרונות טובים במיוחד.
"אז מה דעתכם לישון?" הציע לוקאס.
"מה דעתכם על בית מלון?" שאלה אמה.
"מה דעתכם על הרחוב?" הצעתי.
"אבל… אני לא יכולה לישון בזבל!" קראה אמה.
"אז לא בזבל, שם." אמרתי, והצבעתי לעבר גומחה שבה היה בקלות ניתן לישון בלי רטיבות ובשקט.
"אני לא נכנסת לשם!" קראה אמה.
"תראי, אם כבר לי יש בעיה, אני כאן זה שנושק לשני המטרים, אז אם אני מסתדר, גם את תסתדרי." אמרתי.
אמה צחקקה, ולוקאס רק הביט בה בקנאה.
רציתי להרגיש כעס על עצמי על זה שאני כביכול גונב את אמה מלוקאס, אבל גיליתי שלא אכפת לי.
"קר לי." שיקרתי.
"אז אני אחמם אותך!" קרא לוקאס, עם קול קצת מרושע.
"חם לי." אמרתי.
אמה צחקה.
נכנסתי לגומחה.
"יש מלא מקום." אמרתי, ואז חטפתי מהלומה כואבת בראש.
"אין מספיק מקום." אמרתי.
לבסוף, אמה מצאה מקום מספיק טוב, וכל אחד היה במרחק ממוצע כשל שני מטרים אחד מהשני.
"לילה טוב!" קראתי.
נרדמתי מהר.
הדבר הבא שאני זוכר, זה שקמתי באמצע הלילה, ושמעתי את לוקאס ממלמל "תודה."
ואני גם זוכר שראיתי אלומת אור וורודה חודרת למקום שבו אמה ישנה, ואז הייתי עייף שוב, וחזרתי לישון.