קללת אדמה – פרק 37 – מגיעים לצרפת

בזמן שהייתי בתא שלי עשיתי משהו שמעולם לא עשיתי. לא ידעתי אם לאיריס יש קשרים עם האדס אבל אני החלטתי להסתכן. יצאתי לצד האחורי של הסיפון בלי שלוקאס או תומאס יראו אותי ואני מודה שקצת הקשבתי לשיחה של תומאס ולוקאס. נעלבתי כל כך בשביל לוקאס כשהוא אמר שתומאס חוטף אותי ממנו עד שהחלטתי להשתפר. אני לא אאכזב את לוקאס, אני לא אתן לו להרגיש שתומאס לוקח אותי ממנו.
וכשהייתי בחוץ והבטתי במים שחצינו במהירות מסחררת כמו שרציתי, כמה שיותר מהר, ביקשתי מהמים, מהגלים. התרכזתי בגלים והרמתי את ידי, מים נשברו ויצרו קשת עם אור השמש האחרון להיום. הוצאתי מהכיס שלי שלושה דרכמות זהב. זרקתי את שלושתם לקשת שנוצרה והם נעלמו.
"איריס הנכבדה, קבלי מנחה זאת מידי.. אני.. אני צריכה שתקשרי אותי עם.. עם פרסי"
המים הבליחו ולרגע ראיתי את התמונה, שדות אלסיום, זה היה נראה כאילו בעוד רגע אראה את פרסי. אבל אז התמונה נעלמה והופיעה תמונה חדשה: איריס התגלתה בפני בבגדי המאמ"י שלה.
לא ידעתי מה לומר אז חיכיתי.
"אני מצטערת, אמה" היא אמרה, עיניה החומות הענקיות היו עצובות, "אסור לי לקשר אותך עם פרסי. האדס לא מאשר חיבור מן החיים למתים."
"למה ניקו יכול לעשות את זה?" שאלתי בתסכול ואז נזכרתי עם מי אני מדברת, "סליחה.. פשוט.. למה אני לא יכולה לדבר עם המתים כמו ניקו?"
איריס הנידה בראשה, "אני מצטערת אמה, אני לא יכולה לעשות כלום"
הנהנתי. "תודה, הגבירה"
הרסס נעלם.
ואז תומאס קרא לי.
"אתם רציניים?" שאלתי והרמתי גבה בספקנות, "שפות זה דבר מדבק?"
לוקאס משך בכתפיו ואני חיבקתי אותו בחיוך.
"אם שפות זה דבר מדבק אני חושב שאת בבעיה" חיוך הבזיק בעיניו של לוקאס כשכרך את זרועותיו וסביבי.
צחקתי. " Tu sais qui je t'aime, es-tu?" שאלתי בזהירות.
לוקאס חייך והידק את אחיזתו בי, "קצת התבלבלת" הוא צחק, " Tu sais que je t'aime, es-tu. זה הביטוי הנכון"
גלגלתי עיניים. "זה מספיק קרוב" חייכתי.
"רגע, רגע, רגע" תומאס הביט בי בבלבול, "איך את יודעת לדבר צרפתית?"
"בוא נגיד שלוקאס ניסה ללמד אותי צרפתית פעם." חייכתי והרמתי את מבטי אל לוקאס שחייך גם הוא. "זה היה המשפט היחיד שקלטתי. אבל אני חושבת שזה המשפט הכי יפה שאפשר לומר בצרפתית."
לוקאס צחק.
"טוב, זה מסביר למה הצרפתית שלך קצת גרועה" תומאס העיר.
הבטתי בו בפה פעור כשלוקאס שאל, "למה הכוונה?"
לרגע ראיתי את תומאס מתייסר. כאילו לא רוצה לומר דבר אבל משהו מכריח אותו לומר את האמת.
"זה שאתה לימדת אותה צרפתית מסביר למה הצרפתית שלה גרועה" תומאס אמר ואז טלטל את ראשו.
"תומאס!" אמרתי בכעס.
"מצטער, מצטער" הוא מלמל, "אני.. אני לא הייתי כן איתכם. דיאוקליטס נתן לי לשתות משהו שגורם לי לפלוט שטויות. זה כנראה היה חלק מהתוכנית שלו לסכסך בינינו"
לא הבטתי בו ולוקאס שחרר את האחיזה בי.
"מצטער" תומאס מלמל.
"למה לא אמרת לנו?" שאלתי.
"פחדתי שתכעסו עליי. אני.. אני יודע שזה לא תירוץ אבל.." הוא הניד בראשו. "אני לא יודע"
הבטתי בלוקאס. הוא הנהן. הנחתי יד על כתפו של תומאס, הוא הביט בי. "בפעם הבאה, פשוט תגיד. בלי סודות בינינו יותר. בסדר?"
הוא הנהן ואז הביט מאחורי כתפי ופער את פיו בתדהמה.
"מה?" שאלתי והסתובבתי אל הכיוון שאליו הוא הצביע. מולנו התפרשו אורות בשמיי הלילה. האורות היו יפיפיים ומגדל ארוך ומחודד נצץ מעל לכל.
חייכתי.
"ברוכים הבאים למדינה הרומנטית ביותר." לוקאס חייך גם הוא. "צרפת."