קללת אדמה – פרק 28

האור היה חזק כל כך, שהייתי חייב לעצום את העיניים שלי לפחות לדקה. זה החיסרון העיקרי בעיניים בהירות כמו שלי – אור חזק גורם לי לעצום עיניים לפחות לכמה דקות טובות.
החדר עצמו היה מוכר לי מאיפשהו.
הייתה שם מיטה ישנה, עשויה ברזל שהחליד כבר לחלוטין, עד כדי כך שאפילו הרצפה סביבו כבר הייתה צבוע בגוון חלודה.
היה שם חלון עגול גדול שבגלל תלת המימד, הוא היה בצורה אליפטית. החלון היה סגור בסורגים שגם הם חלודים מרוב שנים שעברו עליהם.
הרצפה הייתה עשויה מבטון סדוק.
הבטתי דרך החלון, וראיתי אדמה שאותה חצה נהר בצבע תכלת מהמם.
המקום הזה היה מוכר לי, ואני זכרתי במדויק מאיפה.
"חלמתי על המקום הזה" אמרתי ללוקאס ואמה שירדו, אחרי שהצלחתי לפקוח את עיניי.
"מה זה המקום הזה?" שאלה אמה.
"אני לא יודע" אמרתי. "אבל כאן ראיתי גשם של זהב יורד, ואישה יפהפייה…"
"Pluie de l'or?" שאל לוקאס.
"אתה עושה לי את זה בכוונה?" שאלתי אותו בגרמנית, אפילו בלי לשים לב.
"Ja" הוא ענה לי והנהן, מחייך חיוך מרוצה מעצמו.
"Vielen danke, bruder" אמרתי.
"אז גשם של זהב ו…?" שאלה אמה, מנסה למנוע ריב עתידי בין אחים. ריב שממנו לא תבין אף מילה כיוון שככל הנראה היה מתנהל בגרמנית.
"כן" עניתי "גשם של זהב."
"גשם של זהב, ואנחנו מחפשים אחרי הסיפור של פרסאוס" אמר לוקאס. "זה המקום בו גאיה אמורה להתגלות."
"אבל היא לא כאן" אמרה אמה.
"אולי היא למטה?" הצעתי.
"בוודאי" אמר לוקאס. "אנחנו רק צריכים למצוא דרך להגיע למטה."
"אבל איך?" שאלה אמה.
"חייבת להיות דרך, אחרי הכל, איך העלו את דנאי" אמרתי.
"אולי היה איזה פתח ברצפה" אמר לוקאס.
"אפשר לחפש" אמרתי.
שלושתנו התחלנו לחפש ברצפה סדר כלשהו, על ידי דפיקה על הבטון וניסיון לשמוע צליל חלול, כמו שאני שמעתי ברצפה בסדנה של דיאוקליטס.
"לוקאס" לחשתי לו. "למה אתה משום מה נהיית ציני כלפיי?".
שאלתי אותו בגרמנית, כיוון שרציתי שזאת תהיה שיחה פרטית ביני לבינו.
"לגלות לך את האמת?" הוא שאל אותי, עדיין מדבר בגרמנית.
"רק אותה" לחשתי לו.
"בגלל שאני מרגיש שאתה מנסה לחטוף לי את אמה." אמר לי לוקאס.
"למה אתם מדברים עלי?" שאלה אמה.
"כיוון שאנחנו חוששים לגורל שלך" עניתי לה בזריזות.
"זה קשור לאיזה סוד כלשהו?" היא שאלה בחשדנות.
"באמת, נולדת כזאת חשדנית, או שלמדת את זה מאיפשהו?" שאלתי.
"זאת אני" היא אמרה בחיוך, ממשיכה לחפש את הסדק.
"לוקאס, אתה באמת מאמין שהיא תאהב אותי במקומך?" שאלתי.
"לא יודע" הוא אמר, בוהה בקיר שלמולו.
"J'espere qu'elle aime-moi, et moi seulement." הוא מלמל.
"ואתה ממש חייב להפסיק לדבר צרפתית כל הזמן." אמרתי.
"לא אשמתי" הוא אמר "זאת השפה הראשונה שלי, ואני לא רוצה שתבין כל מה שאני אומר."
גלגלתי עיניים, ודפקתי על מקום אחר ברצפה כדי לשמוע צליל חלול, אבל בטעות דפקתי חזק מידי, וסדק רחב התחיל להיפער לאורך כל הרצפה.
"מה קרה?!" שאלה אמה בפאניקה.
"סדק" מלמלתי.
"כמה רע?" היא שאלה.
"רע מאוד." עניתי, רגע לפני שכולנו מתים.