קללת אדמה – פרק 22 – טוויסט רומנטי!

"אז מה יש כאן?" שאלתי את דיאוקליטס, והצבעתי לעבר מבחנה שהכילה נוזל שקוף לחלוטין.
"זה מים" אמר דיאוקליטס.
"וזה?" שאלתי, והצבעתי לעבר מיכל מלא נוזל כחול שאליו מחוברות שתי אלקטרודת "נחושת כלורית?"
"כן" ענה דיאוקליטס.
"אפשר?" שאלתי.
"בוודאי" הוא אמר וחייך אלי.
חייכתי אל עצמי, והתחלתי לשחק בחוטי החשמל עד שלבסוף ידעתי שיש זרם.
"אז, מאיפה אתה?" שאל אותי דיאוקליטוס.
"צרמט" עניתי. "שוויץ" הוספתי, כאשר ראה ככל הנראה את המבט המבולבל שנח על פניי.
"אתה גבוה." ציין.
"אבא שלי גבוה מאוד" אמרתי. רק הדיבור עליו הנחית בי מכת געגועים כואבת לאבא הנפיל שלי, ולאחי הקטן רומאן.
הפסקתי את זרם החשמל, והוצאתי את אחת מהאלקטרודות, עליה נקוו כבר גושי נחושת.
"מה יש לך עוד כאן?" שאלתי.
"יש לי את זה" הוא אמר, והצביע לעבר מכונה משונה שנראתה כמו כיסא.
"מה זה?" שאלתי.
"כיסא שמגיש שתייה" אמר דיאוקליטס.
"שימושי" אמרתי.
"תנסה" הוא אמר לי.
התיישבתי על הכיסא. לפניו הייתה מקובעת מראה.
הבטתי בהשתקפות.
עיניים אפורות חכמות, תווי פנים של נער מתבגר, נמשים, שיער בלונדיני. סתם עוד נער למראה הראשון, אבל לא. לא ידעתי למה אני מתעכב כאן. היה לנו מסע חיפושים להשלים, ואני נהנה לי במעבדה.
"תזמין משקה כלשהו" אמר דיאוקליטס.
"מים" ביקשתי.
שמעתי טרטור, והמראה יצא מגש עם כוס.
"מגניב" אמרתי.
שתיתי את המים.
רק כאשר סיימתי את כל הכוס קלטתי שזה לא היה מים. החומר הזה, מה שזה לא יהיה, שרף לי בגרון, וזה ממש כאב.
"מה זה?" שאלתי.
"כלום" הוא אמר, וחייך.
הפרצוף שלו היה נראה כמו ערימת מקלות.
הוא החליק את ידו על הגלימה שלו, וזה רק חיזק את התחושה שהוא סוג של קוסם מרושע כלשהו.
לפתע הרגשתי בלבול וטשטוש, כאילו כל העולם נמרח כמו צבעי מים.
"מי אתה?" שאל אותי דיאוקליטס.
"תומאס מרטין האסלר" עניתי לו.
"מה היכולת המיוחדת שלך בתור בן אתנה?" שאל שוב.
במצב רגיל לא הייתי מספר לו, אבל עכשיו הכל היה מטושטש. הרגשתי צייתנות שאין כמוה. האמת בעבעה בי.
"אני מסוגל לקרוא ולהשתיל מחשבות" אמרתי באי-רצון מוחי. הרצון העז לספר את האמת בער בי.
"מה עוד אתה מסתיר מאחרים, מה הסודות שלך?" שאל אותי דיאוקליטס.
"אני רוצה להיות מלך יווני כמו בסיפורים העתיקים" אמרתי, מרגיש בושה בכך שאני חושף את הסוד הזה, ששמרתי מאז הרגע שגיליתי על המיתולוגיה היוונית.
"אני הייתי מעדיף לגור עם סבא וסבתא שלי מאשר עם אבא שלי."
דיאוקליטס הנהן.
"אני מאוהב בכל ליבי באמה פרייס, ואני מנסה להכחיש את זה, אבל אני פשוט מאוהב בה יותר מידי." אמרתי.
לפתע הדלת נכנסה, ועמדה שם לא אחרת מאשר אמה פרייס בכבודה ובעצמה.