קללת אדמה – פרק 16

בבוקר קמתי, כאשר האור מסתנן דרך החלון בביתן.
לוקאס היה זה שהעיר אותי, בכך שהוא נדנד אותי שוב ושוב, עד שהתעוררתי.
"למה לעזאזל אתה מהיר אותי ככה?" לחשתי בעצבנות, מכיוון שכל שאר האחים שלי ישנו.
"כי ככה בא לי" הוא אמר.
"נו באמת" לחשתי, אבל קמתי בכל זאת, על ידי קפיצה מהדרגש.
צחצחתי שיניים והחלפתי בגדים והייתי מוכן לצאת למסע החיפושים השני שלי.
לוקאס ואני יצאנו מביתן אתנה, בזמן שאמה יצאה מביתן פוסידון שהיה ריק, מלבדה.
הלכנו לעבר הבניין המרכזי, לאחר שלוקאס ואמה התנשקו נשיקת בוקר טוב.
בחיי, השניים האלו… כבר הצעתי את התיאוריה בפני לוקאס שאפרודיטה גורמת לו להיות מטומטם יותר מרגע לרגע עם אהבה, אבל הוא כבר הספיק לתת לי בוקס שמבהיר את הדעה שלו בנושא.
אמה הסיטה קווצת שיער שחורה בעל האוזן שלה, ונראתה יפה כמו תמיד.
מצאתי את עצמי בוהה בה עד שכירון קטע את הרצף שלי.
"בוקר טוב" הוא אמר "ארגוס ייקח אתכם לניו-יורק."
ארגוס עמד שם, מחייך, עם מלא עיניים, כמו שפרסי תיאר אותו.
"בהצלחה" אמר כירון, וסימן לי, ללוקאס ולאמה ללכת עם ארגוס לרכב של המחנה.
"אנחנו בכלל יודעים מה היעד שלנו?" שאלה אמה.
העיניים הירוקות שלה נצצו לאור הבוקר שהתחיל לעלות.
"כן" אמרתי. "בדקתי אתמול."
"אני אפילו לא אשאל איך" אמרה אמה.
חייכתי אליה.
לוקאס הניח את ידו על הכתפיים שלה, ואני משום מה הרגשתי לא בנוח. מחשבה מוזרה קפצה לי לראש. מחשבה שאמרה לי שאני רוצה לעשות את זה.
אני לא בטוח שזאת התאהבות, אני פשוט רציתי לדעת שיש משהו לידי שאפשר לסמוך עליו.
נכנסו לרכב המסחרי של המחנה, והתיישבתי על הכיסא ליד לוקאס, שעדיין חבק את אמה.
"אז לוקאס, מה דעתך על היום?" שאלתי את לוקאס בגרמנית.
לו זיגמונד פרויד היה כאן, הוא בוודאי היה אומר שאני מנסה להסיח את דעתו של לוקאס מאמה, ולגרום לכך שאמה, שלא יודעת גרמנית, תישאר בצד.
היה לי ברור שזה מה שאני מנסה לעשות, ועם זאת, לא רציתי להודות בזה.
הרגשתי משום מה מחשבה חולנית שאני לבד. אפילו לא ידעתי למה.
"בסדר" הוא ענה לי באנגלית.
נאנחתי, ונשענתי על מושב הכיסא.
הדבר הבא שחשבתי עליו היה היעד שלנו. למה שגאיה תעלה דווקא שם מחדש?
ומה הקשר לפרסאוס? מה פרסאוס עשה שמגיע לו כל זה.
היה לי משעמם, אז חדרתי למחשבות של לוקאס, מתוך שעמום.
"אתה תהרוג את הנערה" אמר קול חד במחשבות שלו.
"אוראנוס, אתה לא מצליח להפחיד אותי, כבר מזמן אני שולט בך ולא אתה בי." חשב הקול העיקש של לוקאס.
הבטתי בפניו של לוקאס, שחייך חיוך עקום, שהעיד על כך שמשהו לא בסדר.
"אבל שיהיה לך ברור, אני תמיד אהיה חלק ממך" אמר הקול, ככל הנראה של אוראנוס.
"ואני תמיד אנצח" החזיר לוקאס.
הנחתי יד על הכתף של לוקאס ולחשתי לו "כל הכבוד.", והוא רק הביט בי במבט תוהה.