ציידת-פרק 8; ג'סיקה הארפר.

"את זה" אמרה פוזי ושלפה שלושה מטבעות שצד אחד מוטבע עליו דמות של איש מבוגר צד שני האמפייר סטייט? "או תודה לאלים מצאתי מספיק" היא בירכה,
רגע, רגע, רגע,'תודה לאלים'?. אווף,הכול כול כך מבלבל,חשבתי לעצמי.
"פוזי נהגי מונית לא יסכימ לקבל את זה".אמרתי.
"נכון" אמרה פוזי "הם לא" זהו זה הגעתי למסקנה סופית: פוזי היא משוגעת.
"סטת'י" פוזי צעקה בשפה שלמרבה ההפתעה הבנתי כול מילה "או הרמה דיאבולס דאבל!" היא המשיכה וזה מה שהבנתי:
"עצרי, מרכבת האבדון כפול!" זה הפחיד אותי שהבנתי כול מילה.
ועוד כול זה פוזי השליחה את המטבע לרחוב, אבל במקום להתגלגל על האספלט המטבע שקע לתוכו ונעלמה. פערתי את פי.
"דרכמת זהב" הסבירה פוזי "כסף האלים"
"דרכ..מה? רגע! מה אמרת? כסף האלים?" שאלתי מבולבלת.
מיליון ואחת שאלות התרוצצו לי בראש וכול כך רציתי עליהן תשובות.
וגם מרכבת האבדון לא נשמע מבטיח. תוך ארבעה שניות אחרי הפלת המטבע , בדיוק במקום שבו נפל המטבע, האספלט השחיר. הוא נמס לבריכה מלבנית בגודל של מקום חנייה בערך מבעבעת נוזל אדום כמו דם. מתוך הרפש פרצה מכונית. זאת באמת הייתה מונית, אבל בניגוד לכול מונית אחרת בניו-יורק היא לא הייתה צהובה. היא הייתה אפורה כמו עשן. אני מתכוונת שהיא נראתה כאילו היא עשויה מעשן ואפשר לעבור דרכה. על הדלת היו כתובות מילים-משהו כמו אהחיות הפואורות-אבל בגלל הדיסלקציה שלי היה לי קשה לפענח מה כתוב שם. החלון בצד הנוסע נפתח ואישה זקנה דחפה את הראש החוצה. שער אפור מדובלל כיסה את העניים שלה והיא דיברה במין מלמול משונה כאילו הזריקו לה חומר הרדמה לטיפול שניים "נסיעה? נסיעה?"
"שישה למחנה החצויים" אמרה פוזי "פלוס בונוס עם תביאו אותנו כמה שיותר מהר".
"המה?!" שאלה ליזי. פוזי פתחה את הדלת של המונית, התעלמה מהשאלה של ליזי ונכנסה בספסל האמצעי "קדימה כנסו, עוד מעט הכול יהיה ברור" כולנו נכנסנו למונית באי רצון.
אני ישבתי בספסל האמצעי עם פוזי ואנני. וריילי, קייטי וליזי ישבו בספסל האחורי,פנים המונית היה גם הוא אפור כמו עשן, אבל ההרגשה הייתה מוצקה. המושבים היו סדוקים וגבשושיים–כמו ברוב המוניות. שום מחיצה שקופה לא הפרידה בנינו לבין הזקנה הנוהגת…רגע אחד. הייתה שם יותר מזקנה אחת. שלוש זקנות ישבו דחוקות במושב הקדמי, לכולן שער סבוך שכיסה את העניים, ידיים גורמות ושמלת שק שחורה כמו פחם. הנהגת אמרה:"לונג איילנד!, פלוס בונוס למהירות!" היא לחצה על דוושת הגז עד הסוף….

* * *
ליזי:
וואו. חשבה ליזי, עדיין בהלם ממה שהתרחש כרגע. מה הלך פה? היא שאלה את עצמה מבולבלת. אני מפחדת, אני רוצה לחזור לפנימייה, אני רוצה לחזור הביתה, אני רוצה לחזור אל אבא שלי, אל אבא שלי שנטש אותי, שיחבק אותי חזק, אני רוצה שהוא לעולם לא יעזוב, אני רוצה להיות הבת שהוא יחל לה, אני רוצה שהוא יאהב אותי……

ההמשך יבוראו (: ……