ציידת-פרק 4 ; ג'סיקה הארפר.

את קייטי הכרתי ביום השלישי שלי בפנימייה, היא הגיע דווקא אז כי…טוב..היא אף פעם לא דיברה על זה, אבל היי! אני לא בן אדם לוחץ.במקום היחיד שהיה פנוי בחדרים זה היה אצלנו. אז, באותו הזמן חשבתי שזה הדבר האחרון שאני צריכה, אבל בסוף גיליתי שזה מסתדר לא רעה. קייטי היא ילדה היפראקטיבית, כול הזמן בתזוזה, היא ילדה משוגעת…….
אני פשוט מתה עלייה!
כן אולי היא לפעמים יותר מידי בהיפר ואז זה מציק ואני צריכה לאיים עלייה במכות רצח עם הפטיש המצפצף של פוזי, ואז היינו מתגלגלות מצחוק על הרצפה וליזי הייתה אומרת לנו במבט שאלה טיפשי
"לא הבנתי"
וזה היה גומר אותנו, אחח זה היה שביב האושר בחיים שלי, תגידו שחכתי להזכיר שלקייטי היה אח תאום? כן אני די בטוחה שכן, טוב לאחיה התאום של קייטי קראו ריילי. הוא היה דומה מאוד לקייטי לשניהם היו אותו שער חום קרמלי גלי, לפעמים באור השמש השער היה נראה בצבע בלונד מסנוור, היו להם עניים צהובות מסנוורות כמו השמש ועור שזוף, שזוף, שזוף כאילו כול היום הם ישבו בשמש. שניהם הגיעו לפה מאותה סיבה שאני הגעתי, גם הם היו צרה צרורה אחת גדולה. הבעיה של ריילי היא לא היפראקטיביות כמו לקייטי אבל היא יותר גרוע מהבעיה של קייטי, חוסר מוחלט בחוש הומר,זאת הבעיה שלו, לפעמים פעם שם ופעם פה הוא היה מצליח להוציא מימני חיוך, אבל הוא היה אידיוט אמיתי.
גם לריילי היה בעיית קשב וריכוז ולליזי היה דיסלקציה. גם לקייטי ולריילי הייתה אמא חד הורית, אבל אמא שלהם התחתנה עם איזה גבר אחר, אבל הם תמיד אמרים לי שהיא לעולם לא שחכה את אבא שלהם. עכשיו שאני חושבת על זה, אולי זה הנושא היחידי שקייטי נהיית רצינית בו, המקרה המשותף לארבעתנו הוא שלכולם האבא או האמא שלנו עזב אותנו לפני שהוא ראה אותנו, לא משהו שאנחנו יכולים להתגאות.הילדה הרביעית שאיתנו בחדר היא אנני, אנני היא ילדה מאוד סגורה, היא כמעט ואף נמצאת בחברה, היא אחת הילדות האלו שמתבודדות, אז ככה לעולם לא יכולתי לדעת למה היא הגיע לכאן, היא תמיד ישבה בפינה הכי רחוקה בחדר האוכל או כיתה. לפעמים הייתי מציע לה להצטרף אלינו אבל היא תמיד הייתה דוחה את ההצעה בנימוס. יש לה שער שחור חלק, חלק, וארוך מאוד שמגיע לה עד לאגן, ועניים אפורות כסערה וצבע עור לבן חיוור, היא רזה, היא ניראת עדינה להחריד, היא הילדה הכי חרוצה בכיתה שלנו, היא מאוד מצליחה וחכמה אבל היא לעולם לא משתתפת בשיעור, היא מאוד שקטה, בכול זמני בפנימייה בקושי שמעתי את קולה, היא בסך הכול ילדה מופנמת, מכונסת בתוך עצמה. אני בכלל לא מבינה למה היא הגיע לכאן, היא עושה רושם שלילדה טוב.
אבל לעולם לא התעמקתי יותר מידי בנושא כי הייתי בטוחה שהיא לא הייתה מי יודע מה שמחה עם היא הייתה יודעת שאני מנסה לחטט בעבר באישי שלה.אז זהו זה המשפחה הקטנה שלי בפנימייה (כשאני אומרת משפחה אני מכוונת לאנשים שאני אוהבת ולא פוזי המרשעת) בקיצור אחרי שהתארגנו ופוזי באה אלינו בישביל לראות עם אנחנו עומדים בקצב התארגנות. "קייטלין תסדרי את המיטה שלך!" "קרציה" קייטי רטנה בשקט וגלגלה עניים.
פתאום אנחנו קולטות שמישהו חסר ואז פוזי מקפיצה אותי שהיא שואגת "אליזבת מארק ג'ונס!" היא צעקה "מה את עושה עדיין במיטה?! תקומי מיד לפני שאני אשלח אותך למנהל עם הפיז'מה של!".
ליזי קמה ממיטתה מטושטשת שכול שערה סתור על פניה שהיא עוד עם עניים עצומות היא הלכה למקלחת ובום! היא נתקע בקיר ואני וקייטי פשוט מתאמצות שלא להתפקע מצחוק אבל כמובן לא עמדנו בזה והתגלגלנו מצחוק על הרצפה,
כנראה שזה ממש עצבן את פוזי כי היא צעקה עלינו ללכת למנהל מיד רצנו לעבר הדלת שתוך כדאי היא מטיחה בנו את הפטיש הצעצוע שלה.

* * *
קייטי:
אני-לא-סובלת-אותה-!!!. חשבה קייטי בכעס, בזמן שפוזי סילקה אותם לחדר המנהל. אבל אין ספק שליזי היא מקרה אבוד. חשבה בגיחוך. מעניין איך יגיב המנהל, טוב מזה משנה בכול מקרה אני שמה עליו קצוץ. חוץ מי זה הוא כבר רגיל לביקורים שלי ושל ג'סיקה.

המשך יבואו (:……