ציידת-פרק 34; ג'סיקה הארפר.

השמש כבר יצא, וכרגיל ישב שם ג'ייקוב המחכה שרק אתעורר כבר.
הוא ישב על מיטתו ושילב ידיים.
"בוקר," אמרתי לו.
"בוקר טוב, ג'סיקה," הוא השיב לי' "אז במה זכינו הכבוד שבת ארטמיס תתארח בביתניו הצנועה?" הוא שאל אותי.
גלגלתי עניים. "נו-באמת, ג'ייקוב," אמרתי לו בקוצר-רוח, "אל תהיה אידיוט."
"אני? אני פשוט תוהה עם בטעות פנית פנייה לא נכונה ונכנסת לכאן," הוא אמר לי בעוקצניות, "את יודעת, ביתן שמונה נמצא בכיוון הזה." הוא אמר והצביע לכיוונו הכללי.
פשוט שתקתי והלכתי לכיוון הדלת.
"נו אתה בא לאכול?" שאלתי אותו והוא מיד קם אחרי.
"יש לי שאלה אליך," אמר ג'ייקוב.
"שאל,"
"אני עדיין לא מבין איך את לא בת היפנוס*." הוא צחק וכך גם אני.
אחרי הארוחה, שגיליתי שאתה מאבד את התיאבון מאוד מהר כשכולם נועצים בך מבטים וממלמלים משהו שכול פעם שאתה עובר, הלכתי לאימונים.
שם פגשתי את ליזי, קייטי, ריילי, אנני וטיילור.
"היי," אמרתי להם בנחת, נינוחה מהחברה המועטת.
"היי מלכת הקרח," השיב לי ריילי.
"אז ז נכון, ג'ס?" שאלה קייטי.
"מה נכון, קייט?"
"שאת בת ארטמיס." הצטרפה אנני לשיחה.
"אני לא יודעת," אמרתי ומשכתי בכתפי.
"טוב, האימון הזה הולך להיות מביך בשבילך," אמרה לי טיילור בהתגרות בזמן שסובבה באוויר את אחת השרשראות שלה.
"למה?" שאלתי.
"כי זה יהיה מאוד מביך שאת תפסידי לי בזמן שכולם נועצים בך עניים," היא אמרה.
הסתכלתי מסביבי וראיתי שטיילור צדקה.
כול מי שהיה בזירת האימונים נעץ מבטים ומלמל דברים שסביר להניח שאני יכולה לנחש מה מדובר. הפינתי את מבטי מהם.
"אבל אני עדיין לא הבת שלה!" התרסתי.
"טוב, טוב" אמרה קייטי.
אחרי האימונים היה שיעור מפלצות ומיתולוגיה יוונית ואז טיפסנו על קיר הלבה, ארוחת הערב ואז הגיע המדורה.
התיישבנו במקומנו.
היום בכלל לא הקשבתי לסיפורים ולא שרתי, רק בהיתי באש.
"היי, ילדת הירח*" אמר לי ריילי בעוקצנות, "את עוד מעט שורפת את המרשמלו שלך."
התנערתי ממחשבותיי וחזרתי למציאות.
"אז, היום את ישנה בביתן שמונה?"שאל אותי ג'ייקוב.
חשבתי רגע. "אבל טכנית, אני לא הבת שלה עדיין, היא לא הכירה בי עדיין," אמרתי בניצחון.
ואז פתאום הבליח אור כסוף שהאיר את כול שמי הלילה.
המלמולים נפסקו.
אפילו לא טרחתי להרים מבט.
"אהה…ג'סיקה." אמרה ליזי והצביע על נקודה מעל ראשי.
השפלתי כתפיים. "פשוט תגידו לי שאין מעל הראש שלי שום ירח כסוף או חץ וקשת או וואט אבר," אמרתי בתקווה נואשת וחסרת סיכוי. ריילי הנהן בראשו. הרמתי את מבטי. מעליי התחילה להתפוגג הולוגרמה של ירח כסוף.
"באמת? ככה את רוצה?" שאלתי נרגזת.
אני לא יודעת את מי אבל אני חושבת שפניתי לארטמיס.
"מה את עושה דווקא?!" צעקתי לשמיים בזעם.
"אה ג'סיקה," אמרה טיילור, "אני לא חושבת שזה רעיון טוב ולא הזמן הנכון."
"לא אכפת לי," אמרתי. הסתכלתי סביבי. כולם נעצו בי עניים פעורות.
"אני עייפה," אמרתי והתחלתי לקום.
ופתאום אור כסוף מסנוור הבליח שישה מטר מעליי.