ציידת-פרק 3; ג'סיקה הארפר.

וכמובן כמו כול בוקר היא הקימה אותנו עם פטיש צעצוע המצפצף שלה(אבל תאמינו לי היא הייתה מתה לעשות לנו את זה עם פטיש אמיתי)אל תישאלו אותי למה היא עושה את זה כי אין לי מושג ורק שתדעו היא הייתה ממש מיומנת בזה, אני לא צוחקת.
היא התקרבה למיטה שלי והתחילה לאיים עליי עם הפטיש שלה שאם אני לא אקום היא תדפוק עליי כול כך הרבה פעמים את הפטיש בראש שלי עד שאני אשמע כול היום את הצליל המחרפן של הפטיש הצעצוע המצפצף, תאמינו או לא, זה נכון יש לי ניסיון רב בזה,מלמלתי משהו כמו "אני קמה….אני קמה" וחזרתי לישון , לקח לה בערך איזה 5 דקות להעיר אותי שוב, בזמן שהיא צועקת לקום עוד פעם ומצפצפת בלי הפסקה על קרש המיטה שלי ולפעמים על הראש שלי,
"די כבר!" צעקתי "זה מחרפן אותי!"
"נוו?..סימן שזה עובד" היא השיבה לי עם חצי חיוך ממזרי ומרוצה.
"יאללה ג'סיקה להתארגן!".
בזמן שהיא העירה את שאר חברותיי לחדר התארגנתי, קודם היא העירה את מי שישנה תחתיי ליזי, ואז את קייטי שישנה במיטה השנייה מתחת לעוד שותפה לחדר אנני, שתי חברותיי הטובות ביותר ליזי וקייטי, ליזי היא ילדה דקיקה, קטנטונת, תמימה ושברירית כול כך שהייתי חושבת שהיא פיה עם היא לא הייתה אנושית, (ובנינו, היא לא הייתה איזה גאונת הדור או משהו כזה) אבל שלא תבינו אותי לא נכון כשמדובר שלוקחים לה את הלק בלי רשות היא פשוט הופכת למפלץ קטן ובזמן הזה אני הייתי מתחילה לצחוק עלייה שהיא יכולה לגרום למתאגרף מקצועי להתחבא מאחורי השמלה של אמל'ה שלו ואז היא הייתה נרגעת ומצטרפת לצחוקי, ולפעמים שמשהו משאיל לה בלי רשות את המחליק שלה היא פתאום הייתה הופכת לסופר בלשית, לסופר חכמה,פתאום!.
אני לעולם לא אבין את הילדה הזאת. לליזי יש שער דקיק שהוא בן החלאה של זהב לחום בהיר ויש לה עניים תכולות גדולות שגורמות לה להיות כמו גור כלבלבים שאי אפשר להגיד לו 'לא', היא תמיד נחמדה כול כך לכולם ובקושי כועסת חוץ מזה שלוקחים לה את הדברים "החשובים" מאוד שלה, אני אף פעם לא הבנתי איך היא עושה את, היא גם הייתה היחידה שיכולה לרכך אותי שאני עצבנית, כשהכרתי אותה בפעם הראשונה זה היה היום הראשון שהגעתי לפנימייה חבורת בנות מגודלות ירדו עלייה שהיא שטחית וסנובה ושטויות כאלה מיד הרגשתי צורך עז לגונן עליה ובואו נגיד שעד היום החבורה שנטפלה אל ליזי היום מעדיפות ללכת בצד השני של המסדרון שאנחנו נפגשות. אבא שלה שהוא גם אב חד הורי, הוא במאי אחד הגדולים בהוליווד (שהיה גם אחד העשירים) אבא שלה חשב שהיא צריכה קצת משמעת הוא חשב שהפנימייה תגרום לה לפסיק להיות מפונקת כזאת, תקשיבו לי אני מכירה את ליזי אולי רק שנה וחצי אבל היא מעולם לא הייתה מפונקת אולי פעם פעמיים היא התלוננה אבל…טוב נוו הרבה פעמים היא מתלוננת אבל לא צריך להגזים והחשדות שלי היו מוצדקות היא הבינה מתי היא לא רצויה "הוא בסך הכול רוצה קצת זמן איכות עם הדוגמנית שהוא יוצא אתה" תמיד היא הייתה אומרת לי שהיה תמיד את חלוקת הדואר החודשית שלנו, שלא הגיע אליה שום מכתב או משהו, היא תמיד הייתה אומרת את זה בחיוך כאילו היא שמחה בשביל אבא שלו והחברה הדוגמנית שלו, אבל תמיד ראיתי את העצב והאכזבה בענייה,הייתי רגילה יותר מידי לראות את העצב המוסתר מאחורי החיוך, אין מה לעשות ליזי הייתה בן אדם יותר מידי טוב שלפעמים אני חושבת שזה רע.את קייטי הכרתי ביום השלישי שלי בפנימייה, היא הגיע דווקא אז כי…

* * *
ליזי:
אוף, אין לי כוח לקום, אני עייפה כול-כך. חשבה ליזי. בזמן שפוזי ניערה אותה, פוזי נעירה אותה כול-כך חזק עד שכמעט נפלה מהמיטה. ליזי פתחה את העניים שלה קצת ומיד קרני שמש סנוורו את ענייה, כמה שניות ליזי הייתה מטושטשת , ואז לאט לאט התרגלה לאור וחזרה שוב פעם לישון . אחח…איזה בוקר יפיפה. היא חשבה. אולי היום אבא שלי ישלח לי מכתב. קיוותה ליזי בכול ליבה.
כן על בטוח, ללא ספק, כי איך זה יכול להיות שכבר שנה לא ראיתי אותו והוא אפילו לא שלח לי מכתב אחד?

ההמשך יבואו…