ציידת-פרק 27; ג'סיקה הארפר.

אחד הסתער אלי עם כידון שלוף, תפסתי את הכידון בין שתי החרבות שלי ושברתי אותה כאילו היה זרד.
אחד החניכים היה פזיז מדי והסתער אל עבר ניקו, טעות גדולה, ניקו זימן שלד מין האדמה שבידו חרב גדולה וחלודה.
השלד חיכה את תנועותיו של ניקו והצליף בצד השטוח של החרב בבטנו של החניך, החניך הושלך לאחור. אדמונד נלחם פנים מול פנים נגד אחד מבני הפייסטוס ואוליבר ירה חצים במהירות מדהימה.
עד מהרה כולם היו על הרצפה חבולים.
"זהו?" שאלתי מופתעת ומתנשמת, "גמרנו?" הסתכלתי מסביבי.
שום דבר.
"כן, אני מניח" אמר אדמונד.
"קדימה ג'סיקה, קחי את הדגל," אמר לי ניקו, "זה משחק ראשון שלך."
הנהנתי. התקדמתי קדימה והרמתי אותו.
היה איזה רגע של שקט.
"עכשיו מה?" שאלתי.
"זה עוד לא נגמר, צריכים להביא את הדגל לצד שלנו, קדימה, מבנה הגנה!" אמר ניקו.
הנהנו כולנו.
רצנו קדימה כשהדגל בידי וניקו, אדמונד ואוליבר מקיפים אותי עם כלי-נשק שלופים ומחכים שמישהו רק יעיז. ראינו מסביבנו חניכים נלחמים.
ראיתי את פרסי נלחם באיזה תשעה חניכים באמצאות שליטה בנהר ואת אנבת' נלחמת לצד ג'ייקוב בחמישה חניכים.
מרוב בלגן לא שמו לב שלקחנו את הדגל. רצנו את הריצה של החיים, היינו חמישה מטרים מהגבול. פתאום כידון פילח את האוויר ופגע בשולי החולצה שלי. הועפתי אחורה על הקרקע.
ראיתי את ליזי מתקדמת אלינו במהירות שלצידה שלושה בני ארס ושני בני הפייסיטוס.
שלפתי את הכידון מן החולצה שלי, בסך הכול לא נגרם לי נזק.
שמתי את הדגל בצד, וקמתי מיד ושלפתי את חרבותיי, ניקו זימן שלושה שלדים כמו השלד הקודם, אוליבר מתח שלושה חצים ואדמונד הוציא את חרבו.
"הדגל שלנו!" אמר ניקו, וברגע שהמילים יצאו מפיו, השלדים התחילו לתקוף.
שני בני ארס התייצבו מולי ומהר מאוד מצאו את עצמם על הקרקע.
אחרי שרק שני בני ארס האחרונים, בן הפייסטוס וליזי נשארו עומדים הפך הקרב למשחק ילדים. ניקו עבר לחרב שלו ונלחם נגד ליזי, אני נלחמתי נגד בן הפייסטוס, אדמונד נלחם נגד בן ארס ואוליבר נלחם נגד בן ארס השני.
נלחמתי עם כול הכוח שלי, רק דבר אחד היה המטרה שלי כרגע וזה ניצחון.
פתאום כוחות חדשים הציפו אותי, הטיתי את כול משקלי על חרבותיי והפלתי את הפגיון של היריב.
ניקו נלחם בליזי כמו שד, תרתי-משמע. ניקו שבר את כידונה לשנים. ליזי נסוגה. ניקו הסתובבה הרים את הדגל שלנו מהר.
הצלפתי לכיוון רגלו של בן הפייסטוס שניסה לרוץ לעברו ומיד מצא את עצמו שוכב על הקרקע.
ניקו זרק אליי את הדגל בזמן שאחד מבני ארס התנפל עליו, רצתי בכול כוחי אל עבר הגבול, אבל שלושה חניכים חסמו את דרכי. ראיתי את אוליבר רץ לעברי לעזרה.
"אוליבר, קח את הדגל ותמשיך!" צעקתי לעברו.
הוא הנהן. השלכתי לעברו את הדגל, החניכים שחסמו אותי לא הספיקו לעצור אותי וכבר הדגל היה בידיו של אוליבר.
אוליבר רץ כמו הרוח לנהר ועבר אותו.
הדגל האדום הבליח והפך לכסוף, מחזיר וכידון-לקדוקאוס-מטה הרמס.
החניכים הפסיקו להילחם והקבוצה שלנו פרצה בתשואות והרימה את אוליבר על הכתפיים.
זהו, המשחק נגמר.
ניצחנו.