ציידת-פרק 2; ג'סיקה הארפר.

אני ילדה מאוד בעייתית, אתם לא מאמינים לי? טוב בואו תראו:

כשהייתי בת 7 הועפתי מהבית ספר שלי בגלל שקרה איזה מקרה שפרצה שרפה ענקית בכיתה שלי בזמן ההפסקה אמרו לי במזל שאף אחד לא נפגע אבל אף אחד לא האמין לי שזה היה נחש ענק יורק אש!, כשהייתי בת 10 האוטובוס התהפך בגלל שאיכשהו ששניים מהגלגלים יצאו מהמקום בגלל איזה איש ענק ענק ענק שחור כולו מוקף מרגל ועד ראש בשלשלאות שבפרצוף היו שלוש עניים, כן שמעתם נכון שלוש עניים, שניסה להרוג אותי או להרחיק אותי מהקבוצה.
וכמובן את מי מצאו להאשים? אותי! ו
למי לא האמנו שסיפרתי את הסיפור? נחשו….ברור שאותי!.
וכך עברתי מפנימייה, לפנימייה, לפנימייה, לפנימייה, לפנימייה, בגלל כול מיני מיקרים מוזרים שקרו לי. אני עדיין לא הבנתי למה דווקא בפנימייה, אבל דוד שלי תמיד אמר שזה רק לטובתי.
או שהוא רק רצה להיפטר מימני. בקיצור ככה נדדתי לי, עד למקרה הזה, שהיה שונה לחלוטין מכול מקרה אחר, הייתי בת 13 למדתי בפנימייה צבאית, כמובן דוד שלי תמך ברעיון בכול תוקף שאני הלך. אין מה לעשות זה גם מה שהפסיכולוגית אמרה או אפילו דרשה, אבל בינינו היא גם רצתה להיפטר מימני ולשלוח אותי רחוק, רחוק, רחוק מכאן. עכשיו שאני חושבת על זה היא ודוד שלי היו יכולים להסתדר לא רע, היא הייתה נותנת לו שעורי פסיכולוג כמו שהוא היה צריך לעשות לפני שנים כבר. כזאת אני המבוגרים לא רוצים אותי כי אני עושה רושם של ילדה פרועה, אבל לפחות אצל הילדים אני מסתדרת די טוב. מעולם לא הייתי הכי, הכי, אבל לפחות היו לי חברות טובות אבל כמובן תמיד עברתי ביתי ספר אז זה לא נתן לי הרבה זמן.

טוב, זה היה בוקר רגיל בפנימייה צבאית לילדים בעיתיים 'ליינד'. זה היה שבועיים לפני החופש הגדול. כרגיל המדריכה שלנו פוזי (תאמינו לי השם שלה נשמע נחמד לא כמו היא עצמה)היא הייתה מאוד קשוחה יחסית לאישה בת 21 היא הייתה די שרירית עם הגופייה בצבע בז', מכנסיים דגמ"ח ונעליים צבאיים,היה לה שער חום ועניים שחורות כפחם,ולפעמים כשהיא ממש כעסה…אולי דמיינתי אני לא יודעת אבל לפעמים חשבתי שראיתי שאש ניצתת בענייה השחורות.

* * *
פוזי:
אוף! די כבר עם הילדים האלו!כול היום הם עושים לי את זה! כול כך קשה לקום? לא מספיק שדרשתי להיות המדריכה שלהם. אבל לא ידעתי שהם עד כדאי כך בעייתיים. מסכנים, הם לא יודעים מה מצפה להם. חשבה לעצמה פוזי.

ההמשך יבואו….