ציידת-פרק 18; ג'סיקה הארפר.

רק שהתקרבנו הבנתי כמה היער עצום. הוא לקח תפס לפחות רבע מהעמק, העצים שלו היו ענקים ורחבים והיה ניראה כאילו הוא עומד ככה מאז האינדיאנים. פתאום שמעתי נהמה מכיוון העצים. נרתעתי מיד.
"תירגעו" הרגיע אותנו פרסי. "זה היה סתם".
והנהנו בראשינו כמבינים עניין.
אנבת' ראתה שהתבוננתי ביער בעניין. "את יודעת, זה באמת היה סתם" היא אמרה.
"אבל מה זה היה?" שאלתי, סקרנות נגלתה בקולי.
"זה היה בסך הכול מפלצת"
"מפלצת?, סליחה עדיין קשה לי לעכל הכול" אמרתי.
"כן, אני מכירה את ההרגשה" היא אמרה ושקע במחשבות. שמתי לב, שבזמן שחשבה, היא מיששה שרשרת חרוזי החמר שהייתה על צווארה. 12 חרוזי חמר נשרזו בחוט, וטבעת אחת.
"למה יש שם מפלצות?" שאלתי בעניין.
"לצורך אימונים" היא אמרה, ובחנה אותי.
"למה?"
"כי לשם כך אנחנו מתאמנים, בשביל העולם שבחוץ , בשביל שנשרוד"
"מה? כזה מסובך להיות חצוי?" שאלתי מודאגת מגורלי הדפוק.
"כן, מאוד מסובך" היא הנהנה רצינית.
אנבת' ופרסי הראו לנו את מטווח החץ וקשת, שנראה שקייטי וריילי מאוד התלהבו מימנו, את האגם לשיט בקאנו, את הנשקייה, את האורוות, את מטווח הכידונים, את האמפיתיאטרון, את המדורה ואת זירת הקרב.
לפי דבריו של פרסי, באמת נלחמים שם.
"מה זאת אומרת? אי-אפשר להיהרג?" שאלה ליזי נחרדת.
"ברור שאפשר! את מבינה-" "פרסי!" קטע אותו אנבת' נרגזת. היא הסתכלה על ליזי המפוחדת ואז הבנה התפשטה על פניו של פרסי.
"תן לי להסביר" היא אמרה נחרצות.
"שתלטנית…" מלמל פרסי בשקט.
אנבת' העיפה בו מבט רצחני.
"הלך עליו" אמרה בשקט קייטי.
"בואו ממשיכים בסיור" קרא לנו אנבת'.
"תביטו מימינכם נימצא חדר-האוכל" היא אמרה, וכולנו הסבנו את מבטינו ימינה.
זה היה מבנה עמודים פתוח, שעמד על גבע שהשקיפה לעבר הים.
"ומה עם יורד גשם?" שאלה ליזי בתמימותה.
"לא, לא ירד כאן גשם" אמרה אנבת' והתחילה להסביר. "אתם מבינים, המחנה מוקף בגבולות של כוח קסום המגן מחדירת מפלצות, בני-אדם וכאלה, בזכות קסם הגיזה, ואם אנחנו רוצים שירד גשם, אז ירד, ואם לא, אז לא" אמרה אנבת' בפשטות.
"רגע, אמרת הרגע 'גיזה'? כאילו גיזת הזהב?" שאלה אנני בהתלהבות.
"למה אני תמיד מרגיש צעד אחד אחרי אנני?" התלונן ריילי.
"כן, גיזת הזהב" אמרה אנבת' ומתעלמת מהערתו של ריילי. "הייתי אומרת שאת בת אתנה, אבל שעריך אינו מתאים"
"כן, אמרו לי"
"טוב, לא נוראה, אולי סוף-סוף יהיה לנו אח שהוא לא בלונדיני" אמרה אנבת' בתקווה.
"רגע, מה זאת אומרת 'אח'?" שאלה קייטי.
"כן, אני בת אתנה"
"למה זה לא מפתיע אותי?" אמרתי.
אנבת' גיחכה. "זה פעם ראשונה שמישהו מעז לומר לי את זה, חוץ מפרסי" היא הנידה בראשה אל עבר פרסי.
"את אמיצה, ג'סיקה הארפר" היא אמרה את זה כאילו היא בוחנת אותי מחדש.
"אנבת', עדיין לא הבנתי משהו" אמר ריילי.
"כן?"
"איך יכול להיות שאתם בלונדיניים ואתם הילדים של אלת החכמה? זה נוגד את כול מה שאני מאמין בו"
נאנחתי, באמת ריילי? אין לך משהו יותר טוב לחשוב עליו? חשבתי לעצמי.
אנבת' תקע בו מבט רושף.
"זה לא היה צעד חכם במיוחד" לחש לו פרסי באוזן.
"תהיה בטוח ריילי, אתה לעולם לא תהיה הבן של אלת החכמה והטקטיקה" אמרתי לו וכולם צחקו.
בסופו של דבר הם הראו לנו את הביתנים, היו בערך איזה עשרים ביתנים בסך-הכול ביערות שליד האגם.

* * *
ליזי:
וואו, יש כול-כך הרבה לקלוט בבת אחת. ליזי חשבה בהתפעלות.
אני לא חושבת שאני אוכל להחזיק מעמד עם כול זה. היא חשבה בחשש.
הלוואי שאני אהיה הבת של אתנה, זה כול-כך מגניב!
מצד שני…אני לא חושבת שיש לזה הרבה סיכויים. היא גיחכה בליבה.

ההמשך יבואו……