ציידת-פרק 13; ג'סיקה הארפר.

מעניין מי אלה פרסי ואנבת', אולי זה אלו שנפטרים ממי ששואל יותר מדי שאלות. הרהרתי לעצמי מודאגת.
"בני כמה אתם?" שאל אותנו כירון.
"חמישתנו בני-13" אמרתי.
" מעניין" הרהר כירון, "ולא זכור לכם איזה סימן כלשהו?" הוא תחקר אותנו.
"לא זכור לי" אמרה ליזי.
"גם לא לי" אמרה קייטי.
"כנ"ל" אמרתי.
"מי טו" אמר גם ריילי.
"ואת אנני?" שאל כירון. אנני הנידה בראשה לשלילה.
"טוב אני מניח שיכירו בכם במדורה הערב" פסק כירון "עכשיו, סליחה שאני מטריד אתכם בשאלות כו-רבות, אבל אולי במקרה אחד ההורים סיפר לכם, משהו?" שאל כירון.
אוו..נושא רגיש. חשבתי לעצמי. החמצתי פנים והנדתי בראשי לשלילה וכך גם קייטי, ריילי וליזי.
מזה? אנני לא הנידה בראשה.
"סטיקס!, ההורים שלך סיפרו לך?" שאל אותה כירון מופתע.
"טוב, זה חדש" אמר מר ד' באגביות.
"אמם..לא בדיוק, אבל…אתה יכול לתת לי שנייה לתת לי לסדר הכול בראש?" ביקשה אנני.
"כמובן" אמר כירון בחיוך מבין.
אני לא יודעת למה, אבל הייתה נקודה שפויה במוחי, היחידה שלא השתלט עליה הפחד, הבלבול, הבהלה או שהזקן הזה צריך ללכת למוסד לחולי נפש דחוף.
אבל היא נשארה שפויה, והנקודה הזאת אמרה לי שאני אמורה לדעת את זה, על האלים, שכבר סיפרו לי, שרמזו לי, שכיוונו אותי לתשובה. אבל לא הצלחתי לשים על זה יד.
"טוב אחרי שהפסקתם לברבר, אפשר להתחיל לשחק?" שאל מר ד' בקוצר רוח.
"מר ד', בבקשה ממך, תן להם קצת זמן לעכל הכול" ביקש כירון.
"טוב, שעממתם אותי ואני צמא" התלונן מר ד'. "אני הולך!" הוא נופף בידו, וכאילו משום מקום צצה לה פחית דיאט קולה, ונכנס לתוך המבנה.
כולנו בהינו במקום שמימנו צצה הפחית, ופערנו פיות . חוץ מכירון, שבקושי העיף מבט.
ריילי ניער את ראשו ואמר נלהב "מגניב! אני גם רוצה כוח כזה!"
"אוחח…" נאנחה קייטי. "ריילי, מה אני אעשה איתך?"
"תגיד, מר כירון, מי זה בעצם מר ד'?" שאלה ליזי.
"עוד לא ניחשתם?" שאל כירון.
כולנו הנדנו בראשינו חוץ מאנני, שאמרה בשקט "אני חושבת שאני יודעת"
"איך לא?" מילמל ריילי. ואני נתתי לו מרפק בבטן.
"נו ילדתי, תמשיכי בדבריך"
"אהה, אני חושבת שדינונסוס?" אנני אמרה\שאלה.
ושמענו מין רעם מרוחק, שהשמיים עוד היו נקיות מעננים.
"יפה מאוד! אני רואה שיש לי פה תלמידה מלומדת! אבל תיזכרו, שמות דבר רב-עוצמה. אני הייתי אומר שאת בת אתנה, כמו העניים האפורות שמסגירות אותך, אבל השער הורס" אמר כירון.
"מה הבעיה בשער שלי?" שאלה אנני נעלבת.
"לא מה פתאום! לא מיתוך לעג, אבל כפי שאני יודע לבני אתנה יש שער בלונדיני, מתולתל"
"אבל אתנה לא הייתה כאילו אלת החוכמה וזה?" שאלה קייטי.
"אכן-כך" אמר כירון.
"אז זה די סותר את עצמו, כאילו בלונדינים-טיפשים, אתה יודע. ואלת החוכמה ובלונד ; לא מסתדר כול-כך טוב"
"הבחנה מעניינת קייטי, מעולם לא חשבתי על זה כך"
"טוב, לא כולם, אבל כולנו מכירים כמה ילדים שהם לא בלונדינים והם טיפשים בהחלט" אמר ריילי.
וכולנו הסתכלנו על ליזי.
"מה?!" שאלה ליזי בתמימות, כנראה שהיא לא הבינה את הבדיחה.
"אתנה?" שאלתי את כירון, שרק עכשיו קלטתי את דבריו.
וכירון הנהן. "כאילו האלה אתנה?" שאלתי שוב את כירון. "כן, ג'סיקה"
ואז הכול חזר אליי-כשהייתי בכיתה ה', למדנו על זה בשיעור לטינית.
למדנו על המיתולוגיה היוונית, על האלים האולימפיים, על המעשיות המגוחכות שלהם.
"רגע, אני רוצה להבין פה משהוא. האלים, הטיטאנים, המפלצות, הענקים, המיתולוגיה היוונית כולה, אמיתית?" כירון הנהן.
כול כך קיוויתי שהוא לא יעשה את זה, כול כך קיוויתי.
ואז נזכרתי….

_ _ _ _

הייתי בת-6……

* * *
קייטי:
אוקיי, משהוא הולך כאן, ואני לא אוהבת את הכיוון שהוא הולך. חשבה קייטי מודאגת.
על בטוח ליזי, ג'סיקה וריילי תיכננו לי את זה!!!! חשבה קייטי בכעס.
אבל מצד שני….הם לא יכולים לעשות דבר כזה. מה? איך הם יכולים לגרום לכירון להיראות כמו חצי סוס. אוף, אני אהרוג אותם…..

ההמשך יבואו….