ציידת-פרק 10; ג'סיקה הארפר.
אני לא מבינה, היינו בחוף הצפוני של לונג איילנד.וכול מה שראיתי זה חוות תותים, ים, וגבעות ירוקות. הנוף היה משגע אבל לא היה שום סימן למחנה.
פוזי סימנה לנו לצאת מהמונית\מלכודת מוות שנוסעת במהירות 760 קמ"ש.
יצאנו אחד אחרי השני וכול אחד שיצא היה נראה מבולבל לא פחות מהקודם. רק עכשיו שמתי לב שמאז הקטע הזה עם הנחש, אנני חזרה לא להוציא מילה.
"נווו..?" שאלה קייטי, אחרי שפוזי הצעידה אותנו עד לעץ אורן. שאולי אני מדמיינת (כמו הרבה דברים בזמן האחרון) העץ היה כבול בשרשראות?
"כן איפה 'מחנה החצויים' הזה שלך?" שאלה ליזי.
"אוההו..שחכתי להגיד לכם" אמרה פוזי "המחנה מוסתר תחת ערפול"
הבטנו בה במבטים מבולבלים, פוזי נאנחה "ערפול.זה סוג של מסווה שמפריד בין עולם בני התמותה לעולם הקסם. מוחות של בני תמותה…הם פשוט לא מסוגלים לעכל דברים משונים כמו אלים ומפלצות, אז ערפול מעקם את המציאות.הוא גורם לבני התמותה לתפוס דברים באופן שהם כן מסוגלים להבין-למשל המבט שלהם היה מדלג על העמק שלהם לגמרי"
"מה?!" שאלה קייטי.
"בטח, עכשיו הכול מובן!" אמר ריילי בזילזול.
"זה סוג של מתיחה או משהו?" שאלה ליזי.
"כי עם כן, זה כבר ממש לא מצחיק!!" המשכתי את דבריה של ליזי בכעס.
"אתם לא מאמינים?"שאלה פוזי. "תראו בעצמכם" היא החוותה בידה לעבר הגבעה.
"מה את רוצה שנעשה?"שאלה ליזי. "את רוצה שפשוט נלך ונראה מחנה?" "כן" אמרה פוזי.
כולנו הסתכלנו עלייה כאילו היא נחתה מהחלל החיצון.
"תגידי הכול בסדר איתך?" שאלתי בקול מודאג. "תודה לאלים.כן,הכול בסדר גמור"
"בטח!…" אמר ריילי. "טוב, עם אתה כול כך חושב שאני משוגעת למה לא תיקח צעד?" שאלה פוזי. "מה? מה פתאום!" "נוו?..רואה? עם אתה כול כך בטוח שאני ממציעה את זה למה אתה מפחד?" "כיי…" "נוו אל תפחד זה סתם מתיחה. חוץ מזה עם היא צודקת, והיא לא, אז לא תחסר לאף אחד" אמרה קייטי. "מזה?!" שאל ריילי בפליאה "אני אח שלך! איך את יכולה להגיד שאני לא חשוב?!"
"ובדיוק בגלל זה אתה לא חשוב" אמרה קייטי. ריילי עשה פרצוף נעלב.
"יאללה, תהיה גבר, גבר" אמרתי.
"אז אולי את תהיי גברה?" התחכם ריילי. הרמתי גבה, ריילי בלע רוק, "טוב אני לוקח צע-"
לפני שריילי הספיק לסיים את המשפט הוא נעלם.
"אמא!!!!" צעקה ליזי. אנני פערה את ענייה האפורות, קייטי צעקה צווחה קטנה, ואני פערתי את פי עד שחשבתי שהוא הגיע לרצפה. וכרגיל פוזי נראתה נינוחה לגמרי.
"לאיפ..לאי..לאיפה הוא נעלם?" שאלה קייטי בפחד. "מה קרה חשבתי שלא אכפת לך?" אמרה פוזי "ושאת בכלל לא מאמינה" "מי את?" שאלתי.
"עוד מעט תגלו, יאללה קייטי, ליזי, ג'סיקה ו…אנני" היא קצת היססה כשאמרה את שמה של אנני ותקעה בה מבט חשדני. "ניראה לך שאני נכנסת לזה?!" שאלה קייטי.
"טוב עד שתחליטו, אני שומרת שאף אחד לא מתקרב" אמרה פוזי, והתרחקה כמה מטרים.
"יאללה בואי קייט" אמרתי. "תגידי התחלקת על השכל?!" שאלה אותי קייטי.
את האמת אני לא התחלקתי על השכל. פשוט הייתי סקרנית לראות מזה הדבר הזה.
"ליזי?" שאלתי אותה עם גם היא מוכנה. ליזי הנידה בראשה
"יאללה כנסי איתי אנני" ביקשתי ממנה "להיכנס? את מרשה לי?" אמרה אנני.
"מה? את צריכה לקבל רשות?" שאלתי בצניות.
"זה יהיה נחמד" אמרה אנני. חשבתי שהיא מתכוונת בצחוק אז זרמתי.
"טוב שיהיה, הנה:אני נותנת את רשותי שאנני פארקר תיכנס" אמרתי בגיחוך, אנני הנהנה מרוצה.
"לא" אמרה פוזי, שחזרה. "קייטי ראשונה"
"אני אשאל אותך שוב?" שאלה קייטי כמו ששואלים ילד קטן."את צוחקת?!".
את האמת זה היה השלב שפוזי הייתה אמורה לשלוח אותנו במכות עם הפטיש לחדר של המנהל, אבל משום מה היא נראתה שלווה ביותר. ולפני שקייטי יכלה להוסיף מילה, פוזי דחפה אותה אל עבר הקו הבלתי נראה ונעלמה. טוב, חשבתי, "על החיים ועל המוות" אמרתי, ונכנסתי.
* * *
אנני:
יש! הם הולכים לזה! אנחנו הולכים למחנה החצויים, סוף סוף.
תגובות (0)