ציידת-פרק 1; ג'סיקה הארפר.

חחח סיפור ראשון שלי…..את האמת ניסיתי שזה יהיה מקורי אבל לא הצליח כי כבר הרבה עלו על הרעיון הזה אבל עדיין העלתי את הסיפור הזה, אז ווקשה תהנו…..(;

שלום, קוראים לי ג'סיקה הארפר, אני גרה בניו-יורק ואני בת 13, אני בת לאב חד-הורי, טוב הייתי.
שמו היה ג'יימס, הוא אבא נהדר ואני אוהבת אותו הכי הרבה מכול דבר אחר בעולם, ולא הייתי רוצה שיקרא לו משהו. אבל הבעיה היא שכבר קרה לו משהו.
הייתי בת 4 בסך הכול ואני עדיין זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול. אני זוכרת את יללת הסירנות שבקע מהניידת משטרה, את האורות המהבהבים, את הקצין משטרה שדפק בדלת שלנו. היילי שמרה עליי באותו היום, היא הייתה השכנה שלי ממול. היא הייתה מופתעת לא פחות ממני, הקצין הביא איתו את הבשורות הרועות.
אבא שלי נהרג.
הוא אמר שהוא נהרג בתאונת דרכים, שהנהג משאית לא שם לב שנייה שיש אור אדום והוא עשה את זה, הוא לקח את חיי אבא שלי. לא האמנתי, פשוט לא הסכמתי לקבל את העובדה שאבא שלי…אננו. שבועות יישבתי ליד פתח הדלת מחכה שיחזור.
אבל זה לא קרה… אמא שלי עזבה אותנו ברגע שנולדתי, היא בכלל לא הכירה אותי, אבא שלי אמר שהיא פשוט לא יכלה לקבל את זה שהיא אמא, אבל אני יודעת שיש יותר מזה בסיפור.
אבא שלי אמר שירשתי ממנה את השער המתולתל שלה בצבע חום כהה, את עורה השזוף ואת העניים הכסופות שמנצנצות לאור הירח, בדיוק כמו שלה, הוא תמיד מתלונן שזה לא פייר שהיא לא השאירה לו כלום בפנים ששייך לו, ואז הוא היה צוחק שזה בעצם מצוין שירשתי את היופי שלה ולא את הכיעור ממנו, הוא אמר את זה עם חיוך עצוב על שפתיו וצביטה בלחי שלי ובזה הוא מסיים את הנושא.
מה אני אגיד? אני שנאתי את אמא שלי על זה, סתם ככה, קמה והלכה. היא אפילו לא טרחה לבדוק מה שלומנו. שום קשר. אחרי שאבא שלי נהרג לקחו אותי לדוד שלי, בילי, אחיו של אבא שלי.
לא סבלתי אותו והוא לא סבל אותי. הוא תמיד היה חוזר באיזה 2 בלילה שתוי כולו ולא יודע לאיפה הוא הולך. תמיד באותם לילות התחפרתי בתוך השמיכה שלי בפינה הכי רחוקה במיטה שלי.
ככה היו חיי.אבל תמיד המשכתי הלאה, הסיסמא שלי תמיד הייתה 'לעבור הלאה ולא לעצור' תמיד שחשבתי עליו. אבל מעולם לא שחכתי ולעולם לא אשכח. מה הכישרון שלי? הכישרון שלי הוא להסתבך בצרות. כישרון מבאס, טוב אלה החיים. אני מאוד אתלטית,כבר זכיתי בכמה פרסים בתחרויות ספורט. אבל זה אף פעם לא עשה את דודי גאה. ובלימודים? נוראה! יש לי בעיות קשב וריכוז חמורות ודיסלקציה? אני אפילו לא אתחיל לדבר על זה. כזאת אני אין מה לעשות,רק אבא שלי יכל לקבל אותי כמו שאני. תאמינו לי אני משתדלת כמה שיותר בשביל אבא שלי, אני עדיין מנסה שהוא יתגאה בי למרות שאני כבר יודעת שהוא…אתם יודעים, לא קל, אבל איכשהו הצרות תמיד מוצאות אותי. עד לפני כמה ימים למדתי בפנימייה צבאית לילדים בעייתים.

אני ילדה מאוד בעייתית, אתם לא מאמינים לי? טוב בואו תראו:

המשך יבואו שיבואו…..(: