פרסי ג'קסון ועץ העולם (פאנפיק על פרסי ג'קסון ומגנס צ'ייס)

פרק ראשון- פרסי

למשך חצי שנה הכול היה נפלא. קשה להאמין שעברה חצי שנה מאז עצרנו את גאיה ולא קרה כלום. שום טיטנים לא תכננו איך להשמיד את האלים, שום אל קדמון לא היה על סף התעוררות, האלים לא התעסקו לי בחיים… למעשה נראה שהאולימפוס שתק מאז מפלתה של גאיה. לא שמענו כלום מהאלים במשך חצי שנה, ואם לומר את האמת, זה די הטריד אותי. אבל, איך יכולתי להיות מוטרד כששום מפלצת לא תקפה אותי? רוב הזמן הייתי עם אנבת', כך שכמעט כל הזמן הייתי מאושר. אבל ידעתי שהחלום הזה לא יוכל להימשך להרבה זמן.
בחופשת החורף אני ואנבת' הלכנו למחנה להעביר שם את החופשה יחד עם טייסון וכמה חברים ממחנה יופיטר, ביניהם היו ריינה, ג'ייסון, פרנק, הייזל ואפילו ניקו שעבר לזמן מה למחנה יופיטר. הייתי באמצע תחרות טיפוס עם טייסון על קיר הלבה כשקול קרן מלחמה פילח את האוויר. כמעט נפלתי מהקיר כשניסיתי לראות מאיפה הגיע הקול. לבסוף ראיתי שלוש ספינות מתקרבות מכיוון מפרץ לונג איילנד. ירדתי במהירות ובזהירות מהקיר ורצתי יחד עם יתר החצויים אל עבר הספינות. נעמדתי ליד אנבת' וריינה כשהספינות כבר הגיעו לקו הירוק, 3 קילומטרים ממחנה החצויים. למרות הראות הטובה שהייתה שלפתי טלסקופ בעזרתו סרקתי את כל האנשים שהיו על הסיפון של שלושת הספינות, הספינות היו בגודל של ספינה תלת תרנית בסגנון ויקינגי עם שלושים משוטים שחתרו במרץ בכל אחת. כל איש שהיה על הספינה אייש חבל או משוט. לפתע נחו עיני על חרטום הספינה המובילה וראיתי שיש שם מישהו שעומד ומביט ישר לכיוונו. נתנתי את הטלסקופ לאנבת' ושאלתי אותה "את רואה את האיש שבחרטום? הוא נראה קצת… כמוך". אנבת' סרקה את הספינה המובילה והתעכבה (כמובן) על מבנה הספינה ועל צורתם של המשוטים ועוד אלף דברים שהיו משעממים אותי ללא ספק, אבל אנבת' מתעכבת על כל פרט הכי קטן. עד שעיניה נחו על הדמות שבחרטום כבר כל מחנה החצויים והמבקרים ממחנה יופיטר כבר התקהלו סביבנו. סופסוף עיניה של אנבת' נחו על האיש בחרטום ונשמתה נעתקה. שאלתי אותה כאחוז טרוף "אנבת'? אנבת'? מה קרה?". אנבת' אמרה בקול שלא עלה על לחישה "זה מגנוס… בן דודי". הספינות הגיעו לחוף ולראשונה ראיתי את מגנוס בברור. הוא היה דומה לאנבת' רק טיפה יותר גבוהה ומבוגר. הרגשתי את הלהב שלי, אנקלוסמוס, נהיית כבדה יותר ויותר ככל שמגנוס התקרב אלינו. כשהספינות הגיעו לחוף אנקלוסמוס נפתחה באופן פתאומי בידי מבלי שהזזתי שריר ונורתה אל עבר הצוואר של מגנוס. אנבת' צרחה וגם אני אבל אני צרחתי מהפתעה, אנקלוסמוס מעולם לא פעלה ככה. למרבה מזלי מגנוס היה זריז מאוד והפך את שרשרתו ללהב כל כך מהר שזה בקושי היה נראה לעין בלתי מזוינת. ברגע שאנקלוסמוס פגעה בלהב של מגנוס היא ניתזה ימינה אל הים. לא דאגתי כי אחרי חמש שניות אנקלוסמוס הופיעה שוב בכיסי, אבל הפעם תפסתי אותה חזק. כשהספינות הגיעו לחוף הם השליכו עוגנים והורידו כבשנים. מגנוס היה הראשון שירד לחוף כשבידו הוא עדיין החזיק את הלהב. מדריכים התחילו לארגן את המהומה שפרצה כשביתן ארס העיר את הזקיפים עם הבליסטראות וכיוון אותם אל עבר הספינה המובילה. לבסוף, כשהוא עמד מולי, הוא הושיט את ידו ללחיצה ואמר "היי, אני מגנוס צ'ייס, בן פריי".