פרדוקס – פרק 33

הרגשתי כאב בכל הגוף, אבל לא כאב רגיל. זה הרגיש כמו התחשמלות כלשהי חזקה על כל איבר בגוף שלי.
זה הרגיש כאילו הפרידו לי את האיברים וסחטו אותם במסחטה.
בסופו של דבר הרגשתי איך אני נזרק החוצה. הרגשתי כאב ראש איום וגם שרפו לי העיניים.
הרגשתי בוער אז פשוט קפצתי לבריכת המים שהייתה בתחתית המגלשה.
צפתי לי במים ואז ראיתי את הבבואה שלי. קודם כל, צבע העור שלי היה הרבה יותר בהיר, כמעט כמו שלג. למען האמת, זה היה בול הגוון שתמיד רציתי לעור שלי, אני לא יודע למה.
תמיד אהבתי את הצפון. קנדה, רוסיה, פינלנד.
למען האמת, בגלל שלמדתי על מדינות, פינלנד תמיד משכה אותי.
ראיתי את עצמי ברור מאוד במים, והראייה שלי השתפרה. נראתי בדיוק כמו שתמיד רציתי. העיניים שלו הפכו לירוקות כמו שתמיד אהבתי והשיער שלי הבהיר פתאום. החלקתי את ידי עליו. חלק ונעים.
יצאתי מהמים והרגשתי קצת סחרחורת. הכאב ראש פסק, והעיניים הפסיקו לשרוף והרגשתי פתאום כוחות. הרגשתי חזק מאוד. הייתי חייב לבדוק אם אכן יש לי כוחות של אל, אבל לא היה לי זמן.
ניסיתי לעשות טלפורטציה אל עבר ארמון התרבות והמדע אז פשוט דמיינתי את המקום ומתוך אינסטינקטים הקשתי באצבע שלי. הופעתי באולימפוס מופתע.
"הנה סהר!" קרא ילד אחד "איפה התחבאת? בוא תלחם".
שלפתי את החרב שלי מהנדן כדי להילחם.
"איפה דיימון?" שאלתי.
"שם!" אמר לי אחד מהם.
ראיתי את דיימון רץ לעבר חדר ההתכנסות של האלים.
רצתי מהר אחריו.
"תעצור" אמרתי לו "עכשיו בוא נילחם".
"נראה אותך" אמר לי דיימון "דרך אגב, יפה לך בלונד".
"אבל אני בניגוד אליך, חכם בניגוד לסטיגמה" אמרתי לו.
הוא נראה קטלני מאוד עם אש בעיניים שלו. הוא קפץ אלי והתחיל להילחם איתי בחרב.
עלתה לי תוכנית פעולה בראש, אבל לא הייתי בטוח שזה יצליח. התפללתי בליבי לאבא שלי, האדס, שיעזור לי, אפילו שעכשיו אני אל.
זה צריך לקרות עכשיו. חשבתי על זה הכי חזק שיכולתי.
ואז זה קרה….