פרדוקס – פרק 27

"ערב טוב, ארוחה" אמר לי ליקאון ונשף נשיפה שסימרה לי את שיערות הגוף.
"אתה מסתובב הרבה ביער" אמר ליקאון "הריח שלך מוכר כאן בכל היער, זה בגלל קסו הבוגד ההוא, זה הוא, אני צודק?".
"קסו? קסו גם מנסה לאכול אותי" אמרתי מהר כדי להגן על קסו.
"שקרים" אמר ליקאון. הוא נשען לאחור מה שרימז על כך שבקרוב הוא יסתער עלי ואני אהיה בתוך הקיבה שלו.
הייתי צריך לחשוב מהר ואז נזכרתי שיש לי חרב. שלפתי אותה בזמן שהוא ניתר. אני הנפתי אותה בתנועה קשתית אבל שום דבר לא חסם אותה בדרך. הבנתי שזה מרמז על כך שליקאון עוד רגע יפגע בי ואני אמות. בלי ההבנה של הכל. לפחות אני אפגוש את אבא שלי. האבא שנטש אותי לבד עם אמא.
אבל רגע, אני עדיין בחיים. למה?
ואז ראיתי את ליקאון עדיין שם אבל רועד ופצוע. הוא ליקק לעצמו את הפצעים. איך זה קרה?
הסתכלתי סביב ולא ראיתי שום דבר. ואז שמעתי עוד קול שהזכיר שריטה מהירה מאוד.
ראיתי מעין מכשפה עם כנפיים שחורות ארוכות ועם כובע מביטה בי.
"שלום, חומד" היא אמרה לי.
"את הצלת אותי?" שאלתי "תודה רבה".
"אי אפשר לתת לבן של הבוס למות" אמרה המכשפה.
"בוס?" שאלתי "אבא שלי הוא הבוס, הבוס של הזאבים?"
"לא" אמרה המכשפה "הבוס שלי".
"את… אני לא כל כך בטוח בשם" אמרתי.
"אירניה" היא אמרה לי "אבל אין לך סיבה לפחד, אבא שלך לא רצה לתת לך למות לפני הניצחון הגדול שלך".
"הניצחון הגדול שלי?" שאלתי.
"כולם נושאים אליך תקוות גדולות" היא אמרה "ואנחנו יודעים שלא תיכשל".
כשהיא אמרה את זה היא התפוגגה.
הייתי בלחץ וכל מה שרציתי היה רק לברוח מהיער חזרה לביתן שלי וללכת לישון, להיכנע ולהסכים למוסכמות של כירון ולשים פעמיי ללודז', אבל אני מרדן.
פתאום הרגשתי כף יד על הכתף שלי.
"אאאאההההההההה!!" צעקתי.
"שקט !" אמר לי קול מוכר. הסתובבתי בשביל לראות את קסו.
"קסו" אמרתי "אני חושב שעליתי על משהו".
"על מה?" שאל קסו.
"מה אתה יודע על יסודות כימיים?" שאלתי.