פרדוקס – פרק 26
"יש חדר עם מחשב אבל…" התחיל כירון.
"זה דחוף!" קראתי.
"מה?" שאל כירון.
"אחר כך, איפה זה?" שאלתי בלהט. האמת שהסיבה שהזדרזתי כל כך הייתה שידעתי שאני עלול לשכוח אם אני לא אכתוב מיד.
"בבניין המרכזי, קומה שנייה" אמר כירון.
רצתי בלהט עד שהגעתי לחדר עם דלת זהב.
פתחתי אותה במהירות וראיתי שם מחשב. החדר כולו היה ממוגן ומצופה ארד שמיימי. על הקיר היום תצלומים של אנשים שונים, חלקם זיהיתי וחלקם לא.
תהיתי אם זה קיר תהילה של כירון או משהו. ואם הם חצויים או לא.
פתחתי את האינטרנט ואז חיפשתי שם "פחמן" בויקיפדיה ביוונית.
בלה בלה בלה, יהלום, בלה בלה, פחם, "גוף האדם מבוסס על פחמן".
הסתכלתי שוב פעם בטבלה שלקחתי איתי.
חמצן זה הגז שלנו, אבל מה זה ארסן.
פתחתי את הערך על ארסן. היה כתוב שם על כך שהוא הרעל שלנו.
"רעל?" שאלתי.
בור, גרמניום וחנקן לא נתנו לי מידע משמעותי. משהו כאן היווה מיסתורין בשבילי.
פתאום חשבתי לעצמי. מי היה יכול להביא לי את הספר הזה? משהו ניסה לעזור לי, אבל למה? הראשון שעלה לי לראש היה קסו. הייתי צריך למצוא את קסו, ולא ידעתי איפה לחפש.
"אנחנו לא יכולים לצאת ללודז'" אמרתי לכירון "אני עליתי על משהו".
"מה גילית?" שאל כירון.
"אני עדיין צריך להמשיך לחקור, אבל זה צריך להיות כאן, לא בלודז'" אמרתי.
"אבל.." התחיל כירון.
"לא" התעקשתי "זה חייב להיות כאן. תשלח לשם אנשים אחרים".
"אבל יש סיבה…" התחיל שוב כירון.
"אתה הרי אלפי שנים מאמן גיבורים" אמרתי לו בזמן שהסתכלתי לו ישר בעיניים. עיניים חומות עייפות, עיניים שראו כמעט הכל "לא היית צריך לסמוך אף פעם על גיבור?".
"הייתי אבל…" אמר כירון.
"אתה חייב לסמוך עלי" אמרתי "אני יודע שזה נכון".
כירון רק בחן אותי שוב כאילו העיניים שלו הן קרני רנטגן לנשמה שלי. ציינתי כבר עד כמה שאני שונא שבוחנים אותי ככה.
לא חיכיתי לתשובה ורצתי לעבר היער.
הייתי יכול להיות כסיל ולצרוח "קסו!" אבל העדפתי ללכת לאט ולהתחבא מאחורי שיחים עד שאמצא אותו.
פתאום שמעתי נשיפות מאחוריי.
"ארוחת צהריים" שמעתי קול מוכר.
הסתובבתי וראיתי איש זאב ענק ומפחיד. זיהיתי אותו. ליקאון.
תגובות (1)
אווווווו מפחיד!!
מוות לליקאון!