פרדוקס – פרק 23

האימון הראשון שלי היה עם בני אפולו. האימון השני שעשיתי, שהיה עם בני אתנה היה קשה לפחות פי שבע. תומר לא היה באימון והיה לי עצוב, כי רציתי להיות איתו. משום מה הרגשתי שאני חייב לתמוך בו. ידעתי שיש לו נפש מאוד לא יציבה. שהוא מאוד רגיש.
"איפה תומר?" שאלתי את המדריך של הביתן.
המדריך הסתובב אלי, עם עיניים אפורות מהפנטות ושיער בלונדיני ארוך.
"הוא נשאר בביתן" אמר. היה לו מבטא שדומה לגרמני, אבל לא בדיוק "מהורהר".
"למה הכוונה?" שאלתי "האימון לא חובה?".
"הוא אכן חובה, אך נתתי לו אישור, הוא מהורהר מאוד" הסביר "אתה סהר, נכון?".
"כן" אישרתי.
"מה זה סהר?" שאל המדריך.
"זה ירח בעברית" אמרתי.
"עברית?" הוא שאל "אתה ישראלי?".
הנהנתי.
ניצוץ מוזר נדלק לו בעיניים.
"מה שמך?" שאלתי אותו.
"טום" אמר המדריך. הוא העביר קווצת שיער מעל האוזן שלו.
"אתה מגרמניה או משהו?" שאלתי "או אולי מדינה ליד, יש לך מבטא ממש דומה, אולי דנמרק, או שבדיה, או נורבגיה" אמרתי.
הוא חייך.
"יש לך ידע רחב במדינות?" שאל טום.
"כן" אמרתי.
"למה?" הוא התעניין.
"אישי" אמרתי.
"אז כן, האמת שאני מהאזור הזה, אני מאוסטריה" אמר טום בחיוך קטן.
"אז אתה יודע גרמנית?" שאלתי.
"כן" הוא אמר.
"אז איך אתה יודע פולנית כל כך טוב?" שאלתי.
"אם כבר אני אשאל אותך, עברית שונה מפולנית יותר מאשר פולנית מגרמנית" אמר טום.
"עדיין לא הבנתי את כל עניין השפה" אמרתי.
"בגלל שאבא או אמא שלך הם אלים יווניים אתה יודע יוונית עתיקה שוטף ואת השפה שבה הם נמצאים כעת. כרגע הם גרים בפולין אז כולנו יודעים פולנית שוטף, בלי טעויות, באופן מושלם" אמר טום "אתה אפילו לא שם לב, אבל אתה משתמש בביטויים שאפילו פולנים לא מכירים".
"באמת?" שאלתי "מגניב. זה בטח כייף להיות חכם כמוך".
טום הסמיק והשפיל את מבטו.
"אני לא כזה חכם" הוא אמר "ועכשיו כדאי לחזור לאימונים".
הוא הסיט את השיער שלו מהעיניים והביט בי.
הוא שלף את החרב שלו וחייך חיוך של "אני אוציא לך את הקרביים".
הוצאתי את החרב שלי מהנדן גם אני והמשכתי להתאמן איתו בזמן ששאר ביתן אתנה נלחם זה בזה.