פרדוקס – פרק 15

בלילה היה לי חלום של אנשי זאב. אנשי זאב התרוצצו ממקום למקום מדברים על הבוס ההוא. לפתע המבט שלי הוסט והגעתי למנהרה.
"האם משהו שומע אותי?" שאל אדם בעל שיער מתולתל שחור ועיני כסף.
"אתה כאן!" הוא קרא "אתה בטח המיועד".
לא יכולתי לענות.
"אני קסו, אני אגיע אליך בקרוב, אנשי הזאב רוצים להרוג אותך, אתה מהווה סכנה לבוס, אבל אני חושב שזאת טעות, תפגוש אותי ביער ליד המחנה שלך" אמר איש הזאב.
חשבתי לעצמי "למה שאבטח בו".
"למה שתבטח בי?" שאל ואז קלטתי שהוא קורא את מחשבותי "אתה חייב, אתה תמות, הוא כבר יודע עליך".
"ולמה זה אמור להטריד אותי?" חשבתי.
"כי הוא יהרוג אותך ואז הבוס ישתלט על העולם" אמר קסו "אתה חייב להקשיב לי".
"איפה אני אפגוש אותך?" שאלתי.
"ביער של מחנה החצויים" אמר קסו
"מתי?" שאלתי.
"כשתתעורר" הבטיח קסו "ותדאג לא לעשות הרבה רעש".
החלום התמוסס וכל מה שנשאר לי זה חלום טיפשי ממוצע.
…
פקחתי עיניים לחשכה מוחלטת, מה שקיוויתי שלא יקרה. משום מה בביתן לא היו חלונות. העיצוב היה מוגזם עד מוות. תרתי משמע.
הבטתי בשעון שלי ולחצתי על כפתור שמפעיל אור בשעון. השעה הייתה שעת בוקר. קמתי מהמיטה מדשדש אל הדלת שאותה פתחתי ואור הציף את כל החדר וסינוור אותי לחלוטין.
ידעתי שבעוד כמה דקות יקראו לכולנו לארוחת בוקר.
רצתי מהר לכיוון היער שם ראיתי זוג עיניים כסופות מסתכלות עלי.
"קסו?" שאלתי.
שמעתי נהמה כתשובה.
העיניים לאט לאט ירדו למטה וראיתי הבזק של אור והזאב שלמולי הפך לגבר. היה לו פנס ביד והוא חייך אלי.
"מה שמך?" שאל.
"שמי סהר, אני בן האדס" אמרתי. ניסיתי להישמע אמיץ, אבל שמעתי פעם שכלבים מסוגלים להריח פחד.
"סהר. קצת אירוני, לא?" שאל קסו "זה לא אומר ירח בעברית?".
"נכון" אמרתי "מאיפה אתה יודע עברית".
הוא חייך חיוך קצר.
"הייתי מומחה לשפות לפני שננשכתי, אני לא מוכן לציית לבוס יותר, הייתי חצוי רב עוצמה, עכשיו אני סתם זאב" אמר קסו.
"אז אתה תעזור לי?" שאלתי "איך מנצחים אותו?".
"יש רק דרך אחת" הוא אמר וחייך חיוך רחב.