פרדוקס – פרק 13

"מה קרה לתומר?" שאלתי בחשש.
"הוא התעלף או משהו, הוא נראה ממש לא טוב" אמר דיימון.
"מה גרם לזה?" שאלה סתיו.
"אין לי מושג" אמר דיימון "אני צריך בן אפולו". הוא רץ לעבר ביתן שכולו זהב ודפק במהירות.
בינתיים אני רצתי לביתן פוסידון בשביל לראות מה קרה לתומר.

תומר שכב על הרצפה רועד ומפרכס. סתיו ניסתה לעזור ונגעה בו בקצה האצבע, כאילו היא רופאה מקצועית. הסתכלתי למעלה וראיתי מאורר תקרה פועל בעצמה.
משהו כאן היה נראה לי לא הגיוני.
בן אפולו נכנס פנימה יחד עם דיימון. הוא נגע לו בחזה ואז בחן בכמה בדיקות.
"הוא בריא, אין שום סיבה לכך שיתעלף" אמר בן אפולו.
"אתה אשם" האשמתי את דיימון. רציתי לפרק אותו לחלקיקים מסיבה כלשהי.
"לא אני לא" הוא אמר בקול פגיע.
"אני…. להיות… בסדר" אמר תומר בפולנית שגויה.
"הוא מבולבל קצת" הסביר בנו של אפולו.
הסתכלתי אליו וראיתי פתק בכיס שלו.
שלפתי אותו. האמת שלא ציפיתי שאני אוכל לקרוא את זה בכלל. יש לי דיסלקציה. הסתכלתי ובכל זאת הצלחתי לקרוא מה שכתוב שם:
"C-AS-O. B-GE-N".
מתחת היה ציור של מבנה מוזר. טור אחד, אחריו טור שנמוך ממנו במשבצת. לידו עוד קטן במשבצת ואז ממשיך עד שחוזר לגדול. סה"כ 18 טורים. לא היה לי מושג מה זאת הטבלה הזאת, שלא לדבר על משמעות האותיות, אבל הבטחתי לעצמי שאני חייב לגלות מה זה אומר.
דיימון היה לחוץ. הוא הסתכל עלי אבל אני הסתרתי את הפתק שמצאתי.
טמנתי אותו מהר בכיס שלי ויצאתי מביתן פוסידון.
לא ידעתי לאן ללכת. רציתי להגיע לביתן שלי, כדי לשכב קצת ולחשוב. פעולה שכל כך לא אופיינית לי אבל רציתי.
לפתע שמעתי צעדים מאחוריי. צעדי פרסה. הסתובבתי וראיתי גבר עם זקן חום ושיער מדובלל וחום.
הוא היה מחובר לגוף לבן של סוס עם ארבע רגליים. תהיתי איך שמעתי את הפרסות על הדשא.
"ברוך הבא למחנה" אמר הסוס.
"אתה קנטאור?" שאלתי.
הוא חייך חיוך למחצה.
"אכן" הוא אמר "שמי כירון, ואני מנהל הפעילויות של המחנה".
"סהר, בן האדס" אמרתי בקצרה.
"אתה יודע היכן הביתן שלך?" שאל.
"לא" עניתי בקצרה.
"בוא אחרי" הוא אמר לי.
…