פנימיית האולימפוס: פרק 1

ממשיכה לרוץ לא יכולה יותר. אחרי שבוע של בריחות הסתתרות במחסנים, פארקים, בקתות נטושות ואפילו ביובים מדי פעם שלא הייתה ברירה, ועדין לא הבינה אריאה איך שרדה כל הזמן הזה ויותר מזה איך הצליחה להרוג את המפלצות שהופיעו כל הזמן מהאדמה, וחברים שהופכים למין שילוב של בן אדם ותרנגולת, בשלב זה המצב כבר התחיל לפרוט על העצבים. רגליה כאבו נוחתות על שלוליות הבוץ מתיזות מים לכל עבר, חולצתה הסגולה מוכתמת כתמי בוץ ולרגליה סקיני ג'ינס כחול משופשף ומלוכלך, ושיערה השחור כעורב מטונף. היא הרגישה את כוחה הולך ואוזל, ליבה פעם בחוזקה מאיים להתפוצץ בכל רגע, נשימותיה כבדות הדהדו בחלל הריק היא ידעה שאסור לה להפסיק לרוץ אסור לה, שומעת אותו את היצור המתועב מתקדם ומגיח מאחוריה בהליכה רגועה צוחק משועשע מהמחזה שנגלה לעיניו, הגעתי למבוא סתום חשבה בליבה, סוקרת באימה את קירות הסמטה מחפשת דרך יציאה מתחננת למצוא כל דרך מוצא. עינייה הכחולות בצבע מתכת קרה התרחבו בפחד שטוף אימה וליבה החסיר פעימה. צל נגלה לפניה, קולו שטף את הסמטה מצחקק לא צחוק רגיל צחוק משוגע מאלה שלא קל לשכוח שמבהירים שזה סופך מיד ידעה שהצחוק ירדוף אותה עד יום מותה, שכנראה יגיע תוך כמה דקות אחדות.
"מה אתה רוצה ממני" גמגמה כשגבה מוצמד לקיר מתחננת לנס הוא התקדם מהצללים ונגלתה לעיניה דמות גבר בסביבות גיל השלושים שיערו השחור כשיער אריאה נע ברוח מתעופף באיטיות, היה נדמה כאילו ברח מסרט יווני עתיק, שריון זהב יווני עוטף אותו וסמל ברק טבוע באמצע שריונו. מגיני ברכיים ומרפקים גם הם מזהב רק מכובד המשקל הייתה אריאה מתמוטטת אבל נראה שלבחור זה לא הפריע בכלל. חרב תלויה על חגורתו מחכה להרגיש בשר אדם, ועיניו שטופות פראות ולמרות שנראה כאילו ברח מתחרות תחפושות, א היה אפשר טעות בזה הוא הקרין עוצמה לא אנושית, הוא היה מלא עוצמה והילתו זהרה, ממש זהרה זוהר סגלגל קרן סביבו הוא הבחור הכי יפיפה שראתה אריאה מימייה אם הוא לא היה מנסה להרוג אותה היא הייתה נדהמת מיופיו
"את מאיימת עלינו את חייבת למות. כוחך גבר והנבואה עומדת גם היא להתגשם, ואיני יכול להסתכן בכך שאת תשמידי ותחריבי את עולמנו" הגבר אמר וחיוך קטן נגלה מזווית פיו, מניח יד על חרבו ושולף אותה וברקים ורעמים פילחו את שמי הלילה והשתחלו מסביב לחרבו, אריאה כשלה ונפלה על רצפת הסמטה מסתכלת עליו ביראה לא מאמינה למראה עיניה
"מה אתה, למה אתה רודף אחרי? " הוציאה את המילים מפיה בפחד,
"כמה שאלות" הוא הניד את ראשו, אולי זה יענה לך אליהם
.
"אל ואל חרבם ישלפו ביום המתים את גורלם יחרצו.
שש עשרה שנים עברו והאיום התחזק הקץ קרב, לטוב או לרע גורל האולימפוס יחתם".
הבחור אמר כשמיסתורין מתלווה בקולו העמוק שגרם לצמרמורת בכל גופה, הייתה יכולה להישבע שהוא חודר אל תוך נשמתה, הוא עמד מעליה וחרבו שלופה בידו.
"בבקשה תתן לי לחיות אני לא עשיתי דבר" אמרה
"בשביל מה יש לך לחיות כל קרוביך ואהוביך נהרגו בשריפה" הבחור אמר כשלעג בקולו
"איך אתה יו- קולה גווע אחרי כמה דקות שתיקה שנראו כנצח
"אתה גרמת לזה אתה אחראי להכל" אמרה אריאה שכעס משתלט על גופה נזכרת שראתה אותו ביום השריפה בין ההמולה משלימה את החלקים במוחה כפזל"
"מודה באשמה, היה מהנה לשמוע אותם מתחנים עלי,במיוחד את מבט אמך כשהרגתי את אביך עכשיו הגיע תורך" הוא גיחך.
הרגישה את חום גופה עולה הילה בערה סביבה והקיפה אותה מרגישה בעוצמתה בכוחה ההולך וגדל מרגישה שהוא מכלה אותה לא הייתה לזה חשיבות בעיניה כל מה שראתה היה כעס וזעם בלתי נתפס אהה.. צעקת קרב בא מפיה.
תוך שניות ספורות הבחור נשכב חסר עונים על שלולית בוץ, "זה לא ייתכן את…את הבסת אותי אף אחד לא הצליח להביס אותי….את.." הבחור גמגם
אנחנו נתראה שוב אלדורה אמר הבחור ונעלם כלא היה. אריאה הרגישה את כוחה נוטש אותה כל הכאב והתשישות שהדחיקה צעקו לצאת החוצה לבסוף נכנעה והטמוטטה על הרצפה הרטובה.

*******
היא ערה משהוא צעק. כאב ראש עפף אותה היא התיישרה נשענת על הכרית שמאחוריה, קבוצת ילדים התגודדה סביב מיטתה, אריאה לא ידעה איזה גילאים כל אחד ואחת מהם היו כולם היו לבושים בשריון גוף מלא , חלקם היו בני 16 ומעלה וחלקם היו מבוגרים בני עשרים ומעלה ואחדים היו ממש צעירים בגילאי 10 ובכל זאת נראו כאילו יכולים להתחרות בג'ו לואיס (מתאבק מפורסם אמריקאי)ולנצח,כולם לטשו בה עיניים כאילו היא חפץ חשוד שעומד להתפוצץ בכל רגע.
"הבחור…….הסמטה…… איפה אני? איך הגעתי לכאן?" גמגמה אריאה
"תנו לעבור אלת הציד עוברת כאן והיא קמה על הצד שמאל היום" קול נשי בקע מאחורי הנערים הם פינו את הדרך במהירות מופתית ותוך שניות עמדה לפני אריאה
בחורה כהת שיער ותווי פנייה נעימים, היא לבשה חולצת ווי כחולה מוכתמת כתמי בוץ ומכנס חאקי חום קצר שהחמיא לרגלייה הרזות ונעליים צבאיות גבוהות ושחורות לעומת עינייה שהיו נראות כסופות, אולי מצד שראיתי האור עיוות את צבע עיניי הבחורה חשבה אריאה, "חצויה חדשה ברוכה הבאה אל פנימיית האולימפס" הבחורה אמרה כשזרועותיה פתוחות לרווחה מקבלות אותה בברכה וחיוך נסוך על פניה.
"פנימיית מה?"
"מישהוא יכול להסביר לי מה לעזאזל קורה כאן?" שאלה אריאה בכעס ובנפנופי ידיים מאיימים
"אני ארטמיס אלת הצייד היווניה ואת נמצאת כרגע בפנימייה סודית לחצויים יוונים הנמצאת באולימפוס
איידן יהיה המדריך שלך הוא יסביר לך הכל עד שתוכלי להסתדר בעצמך" הבחורה אמרה באדישות מוחלטת ונעלמה משם כקסם.

בחור שזוף לבוש חולצה לבנה שהבליטה את שרירי ידיו ושרירי בטנו ומכנסי ג'ינס שחורים נקיים עם קרעים, שרשרת כסופה כעיניי הבחורה תלויה מצד מכנסו נעה עם כל תנועה שלו, נעליי נייק בצבע אפור-שחור שיערו היה בלונדיני מלא בתסרוקת רמפה שהזכירה לה את המתקן "חצי צינור" לסקייטבורדים בבית ספרה ועיניו החומות ריצדו בשמחה "יותר אופנתי ממני זה בטוח" לחשה אריאה לעצמה
הוא מושלם יותר מידיי מושלם חשבה אריאה לעצמה
"אני המדריך שלך איידן" איידן חייך
"אז אתה יכול להסביר לי מה קורה כאן מה זה המקום הזה" שאלה בזמן שהיא קמה מהמיטה בתוקפנות
"סת' אתה יכול להוציא את כולם צריך להתארגן למשחקים האולימפיים" איידן אמר לבחור החייכן שהיה לצידי מחזיק בקשת מעץ ואשפת חצים לכתפו
סת' הבין את הרמז שאני ואיידן צריכים זמן לבד והוביל את כל הנערים וילדים החוצה דרך דלת אדומה.
ברגע שאחרון הילדים יצא איידן לפת את ידייה בחוזקה שהיה קל כי לעומת שרירי ידיו שלה הם ספגטי, תיקל אותה עם רגלו והצמיד אותה לרצפה הקרה כשהרגל שלו על באמצע עמוד השדרה שלה וידיה מאחורי גבה כשהוא תופס אותם ביד אחת ופגיון הוצמד לצווארה בידו האחרת. לפני שאריאה הבינה מה קרה היא הייתה ברצפה נתונה לרחמיו של איידן, "מסתבר שטעיתי והוא כאן כדי להרוג אותי כמו כל השאר נהדר" חשבה אריאה בפחד
"מה את רוצה מאיתנו?" הוא הידק את הפגיון לצווארה
את מרגלת חדשה? הוא צעק
את עובדת בשבילו? הוא הידק את הפגיון כלכך שכבר דם בצבץ מחתך צווארה
"אני לא יודעת אל מה אתה מדבר אני לא עובדת בשביל אף אחד" גמגמה אריאה בפחד נאנקת מכאב הפגיון שחתך את בשרה.