פאנפיק לפרסי ג'קסון פרק 2 (הרשמה )
בחלום שלי הייתי ביער מלא בעצי אלון . עמדתי על גבעה לפניה היה מיען עמק , היו בו בתים קטנים ומוזרים , אגם ואפילו קולוסאום .
אני לא יודעת למה אבל הרגשתי צורך לרדת מהגבעה שעליה עמדתי . התחלתי לרוץ בקלילות לעבר בניין גדול בצבע אדום . על מרפסת שהקיפה את כל המבנה נח אדם שישב על כיסא גלגלים , מבטו היה מופנה לאבר אדם שהיה מול המבנה .
" סליחה אדוני אני מר . מר ג'ונס " אמרתי בחיוך . האיש סובב עלי את כיסא הגלגלים והביט בי . הוא סרק את כולי מכף רגל ועד ראש ואז כאילו משום מקום עלה סומק על פניו .
"גברת ג'ונס אינני מבין למה את לא לבושה בלבוש הולם " הבטתי בגופי . הייתי ערומה . לא היה עלי שום דבר חוץ מתחתונים שחורים וחזייה תואמת .
התעוררתי בבהלה במיטה שלי , בחדר שלי .
הרמתי את השמיכה שלי . הייתי לבושה בפיג'מה הסגולה שלי . הכל בסדר אני בבית ועל לא יצעתי למחנה .
"הכל בסדר מר ?" אימי נכנסה בבהלה לחדר .
"אני … פשוט היה לי חלום רע . אני אחזור לישון " אמרתי ותחבתי את ראשי מתחת לשמיכת הפוך שלי .
"לא מר אני חושבת שעדיף שתתחילי להתארגן הטיסה שלך יוצאת עד שעה כדי שתספיקי להגיע למחנה בבוקר " אמרה אימי והרימה את השמיכה מעל ראשי . היא הדליקה את העור שחדר ישירות לעיניי וסינוור אותי . לא היו לי הרבה ברירות אז פשוט התרוממתי מהמיטה למרות שעד היה חשוך בחוץ . ניגשתי על הארון שלי ושלפתי ממנו איזה ג'ינס וחולצת טריקו לבנה מעליה לבשתי קפוצון אפור ונעלתי את נעלי האולסטרס האהובות עלי .
כל ההתארגנות לקחה חצי שעה מה שנתן לי זמן לרדת ולמצוא את דיימון ליד השולחן במטבח .
"איפה אמא ?" שאלתי אותו .
"אני אקח אותך לשדה התעופה היא צריכה להשגיח על הילדים " הבנתי למה דיימון מעדיף לקחת אותתי לשדה התעופה .
ישבתי לידו והתחלתי לקרסם את קורסון השוקולד שהיה מונך לידי .
לאחר ששניינו סיימנו יצאנו מהבית .
בסך הכל עברה שעה שלמה והספקתי להגיע הדיוק בזמן לטיסה .
"להתראות דיימון . תמסור לאמא שאני אתגעגע. " אמרתי ומחיתי דמעות ועיניי .
התיישבתי במושב שלי לדי החלון והבטתי במטוס ממריא . נרדמתי שוב . זה היה רעיון טוב להשלים שעות שינה .
"כל הנוסעים להדק את חגורות הבטיחות אנחנו נוחתים " נשמע קולו של הטייס מבעד לרמקולים . ואז נזכרתי בעובדה מרה . אני לא מכירה את ניו יורק . אני לא יודעת איפה המחנה . ואני לא מכירה אף אחד שיכול לעזור .
אמא שלי שלחה אותי לניו יורק לגמרי לבד בלי שום מידע שימושי .
תגובות (2)
שם: אמברלין צ׳ויזה
גיל: 16.5
מראה: לא גבוהה במיוחד, שער שחור ועיניים זהובות, רזה מאוד (לא אנורקסית) יפה, עור חיוור
הורה אולימפי: האדס
רקע: היא נולדה למישפחה של שתיי ילדים אחריה נולדו עוד שלוש, אמא שלה הייתה רעה אלייה בגלל שאביה ברח כשהוא גילה שהיא בהריון ממנו היא אומרת שעם היא לא הייתה פה אז הוא עדיין היה איתה היא נעלצה לעבוד מגיל קטן בגלל שמי שמשפחתה הייתה ענייה אבל היא ברחה מהבית בגיל 13
עם יש עוד משהו להוסיף: מקווה שתישתמשי באה (:
תמשיכי!
שם: קירסי צ'ריין.
גיל: 13 (מה לעשות? אני לא יודעת לעשות תיכוניסטים)
מראה: שיער בלונדיני מתולתל בקצה, עיניים ירוקות, חיוך שובב מאוד.
אופי: ילדותית, נחמדה, מצחיקה, עוקצנית, אוהבת להילחם בגלל שהיא הייתה בעולם בני התמותה ויודעת כמה זה משעמם. נחשבת מוזרה בגלל זה.
הורה אולימפי: אתנה!
רקע: מסרו אותה לבית ותומים בגיל שלוש, אחרי שלוש שנים היא ברחה משם. כמה שנים אחרי המשטרה תפסה אותה אבל היא ברחה והגיעה למחנה.
משהו נוסף: היפראקטיבית. מאוד.