פאנפיק לפרסי ג'קסון (אין שם עדיין ) פרק 3
המטוס נחת והייתי מוכרחה לרדת ממנו .
אמא שלי נתנה לי קצת כסף אבל הוא הספיק בדיוק לשתי מוניות ולדונט שוקולד . ישבתי על אחד הספסלים מחוץ לשדה התעופה עם מזוודה קטנה ותיק גב . לא היה לי שום דבר חוץ מזה .
"מה קרה לך ?" הרמתי את מבטי וראיתי נערה יפיפיה בעלת גוון עור ירקרק . היא נראתה קטנה יותר ממני אבל היה ברור שהיא מכירה את העיר טוב יותר ממני .
"אני … טוב זה מביך אבל אני צריכה להגיע לאיזה מחנה אבל אני לא יודעת את הדרך ואני ממש לא מכירה את האזור " כשאמרתי את הדברים בקול הרגשתי כאילו אני אומדת לבכות ממש לפני הילדה שהייתה הרבה יותר קטנה ממני .
"זה בסדר אני יכולה לעזור לך לאן את צריכה להגיע ?" שאלה הילדה .
"אמ… אני לא יודעת איך קוראים למחנה אבל אני מניחה שאין הרבה מחנות קיץ באזור לונג איילנד " אמרתי וניסיתי לחייך עליה .
"זה נכון . אני יודעת על ממה את מדברת " היא חייכה ואחזה בידי . "אנחנו נצטרך מונית " היא הוסיפה.
"יש לי כסף מספיק גם לדונט " חייכתי .
קניתי דונט אחד וחצי אותו באמצע נתתי לה את החד החציים אבל לא נראה שהיא מגלה בו עניין רב .
"אני פשוט לא אוהבת מתוקים " זה הפתיעה אותי ללא ספק .נכנסנו למונית והילדה אמרה לנהג לאן לנסוע. ואז נזכרתי לא שאלתי אותה איך קוראים .
"אמ… אני .. אני מר . מר ג'ונס " אמרתי .
"אני דפני לין " היא אמרה בחיוך .
הנסיעה נמשכה אבל אף אחת מאיתנו לא דיברה , אפילו הנהג הפסיק לזמזם את השיר 'במדינת הגמדים 'שהוא זמזם מתחילת הנסיעה .
התבוננתי בבניניין שחלפנו על פניהם , המחשבה הראשונה שהייתה לי הייתה שניו יורק ענקית ומה היה קורה עם הייתי הולכת לאיבוד כאן . מצד שני תמיד היה לי מזל והייתי נתקלת במשהו נחמד שהיה עוזר לי . אני לא רוצה לפתוח פה או משהו אבל למיד ידעתי שיש לי יותר מזל משכל , לא שאני טיפשה או משהו אבל בורכתי במזל מה אני יכולה להגיד .
הנהג הסיעה את המונית לתוך כביש שיצא מניו יורק ונכנס לתוך אזור כפרי ודי שומם איזה מן מחנה יבנה במקום עלוב שכזה ?
"תעצור את המונית " אמרה לפתע דפני . הנהג עצר את המונית בחריקה . "תודה " אמרה לו דפני בחיוך וירדמה מהמונית . כמובן שאני הייתי זו ששילמה .
יצאתי מהמכונית והבנתי שאני עומדת מול גבעה . גבעה ביער מלא עצי אלון .
זה היה כל כך מוזר …
בינתיים דפני הספיקה כבר להגיע לראש הגבעה הבטתי לאחור כאילו מתוך הרגל ורצתי בעקבותיה .
הגעתי לראש הגבעה שם חיכתה לי דפני .
"מר , ברוך הבא למחנה החצויים " היא אמרה בחיוך . זה היה כל כך הזוי המקום היה נראה בדיוק כמו בחלום שלי אותם ביתנים מוזרים , בניין גדול ואדום .
"מה זאת אומרת מחנה החצויים ?" שאלתי בהסיח דעת .
"את כבר תראי " היא חייכה ורצה במורד הגבעה . העפתי מבת בגופי , כדי לוודא שאני לבושה . ורצתי אחריה .
תגובות (3)
תמשיכי, הפרק באמת טוב.
ממש אהבתי תפרק והוא לא תקוע
תמשיכי בבקשה
תמשיכי :)
אני אוהבת דריאדות!