ספיידי-פרק עשירי
אני, ג'ק והאורקל (שאמר ששמו דניאל*), היינו בחדרו של ג'ק. "מה אתה יודע לגביה?" ג'ק שאל את דניאל "האלים לא אמרו לי דבר וגם לא הייתה שום נבואה חריגה" הוא ענה. "אתם יודעים שאני יכולה לשמוע אתכם, נכון? אם תתעלמו ממני זה לא אומר שאני לא קיימת" התעצבנתי עליהם. הם התנהגו כאילו אני לא קיימת והמשיכו לדבר ביניהם. ג'ק אמר "אני כבר לא יודע מה לעשות וגם האלים לא ממש עוזרים"
"ופנית אלי בבקשת עזרה?"
"לא! פניתי אליך כי – טוב – כן. אני צריך עזרה להבין את הילדה"
"אז אתה רוצה בעצם נבואה? אתה יודע שאני לא יכול לזמן דברים כאלה"
"אתה לא יכול לנסות?"
דניאל נאנח ועצם עיניים וכשהוא פתח אותן הן היו בצבע ירקרק. הוא התחיל לזמר:
"ארבעה חצויים יצאו למסע,
אחד מהם ילך אל הלא נודע,
גורלה של אחת ימצא חשוב,
ועם מתנה גדולה תשוב."
ג'ק פנה אלי ואמר "את יודעת מה הנבואה הזאת אומרת? את צריכה לצאת למסע חיפושים אחר הגורל שלך. לא שמעתי אי פעם על דבר כזה." "זה רציני?" שאלתי "כן." הוא אמר "מאוד. את צריכה לבחור שלושה חצויים נוספים שיצאו איתך למסע. את מי את רוצה?" "אני אגיד לך מחר. אבל לאן אני צריכה ללכת?" שאלתי אותו "זה לא ברור? אם את רוצה לדעת את גורלך את צריכה ללכת ליוון."
תגובות (0)