ספיידי (לקיצור :)-פרק שביעי

"תבואי לאולם האימונים אחרי הארוחת ערב. אני רוצה לדבר איתך" טומי לוחש לי באוזן וכשהמבט שלי המום אנחנו פותחים את הדלת לחדר האוכל. לא חשבתי שזה אפשרי, אבל הפרצוף שלי נהיה יותר המום משהיה קודם. החדר היה פשוט ענקי, הוא היה גדול כמו אולם ספורט והיה מלא בשולחנות עגולים מסודרים מסביב ל ובצד אחד של החדר היו שולחנות ארוכים לאורך הקיר מכוסים במפה כחולה. *השולחנות היו עמוסים בכל דבר שאתם יכולים לחשוב עליו! ממנות גורמה עד להמבורגר של מקדונלד'ס. כל שולחן הפריד קבוצת מזון ולידו היה מעמדים של צלחות. אני, טומי וג'סיקה הלכנו לכיוון לשולחן הראשון שהיה עמוס בקטניות ואני לקחתי ניוקי ברוטב שמנת ושום. התקדמנו לכיוון השולחן של הירקות ופירות כשחבורת בנות נופפה לעבר ג'סיקה והיא החזירה להן נפנוף ואמרה לנו "אני צריכה ללכת. טומי, אתה יכול לשבת איתה ולהסביר לה קצת על המקום ועל… כוחות משולבים?" "כוחות משולבים? בשם אתנה!" הוא אמר לעברה אבל היא כבר הלכה והשאירה אותי ואת טומי לבדנו. כשהגענו לשולחן של הירקות ופירות הוא לקח כמה מלפפונים ועגבנייה והמשכנו לשולחן הבא. כשהגענו לשולחן הגבינות פיזרתי על הניוקי קצת גבינת פרמז'ן וטומי שאל אותי "אז… באמת יש לך כוחות משולבים?". "כן" הודתי "עד כמה שאני יודעת אני הבת של פוסידון וזאוס" אמרתי וחייכתי. לבסוף התיישבנו והתחלתי לאכול אבל כשעמדתי להכניס את הביס הראשון לפה, משהו עצר אותי, אותה הרגשה שהייתה לי כשעמדתי להעביר לג'ק את ספיידי. הנחתי את המזלג על הצלחת והסתכלתי עליו. טומי שאל אותי "מה קרה? לקחת כל כך הרבה ניוקי שחשבתי שתטרפי את זה מיד". שמעתי את הדאגה בקולו אבל החלטתי להגיד לו "זה שום דבר. פשוט עבר עלי הרבה היום. אני חושבת שאני סתם המומה". התחלתי לאכול והפעם היד שלי לא נעצרה. כשסיימתי את האוכל טומי אמר לי להשאיר את הצלחת על השולחן וללכת אחריו.השארתי את הצלחת על השולחן והלכתי אחריו לכיוון אולם הספורט. הוא הוציא מפתח מכיס המכנס והכניס למנעול שהיה על הדלת והמנעול נפתח. הוא הסתכל עלי ואמר "אם משלמים למישהו מבן הרמס הוא יביא לך מה שאת רוצה" וחייך נכנסו לתוך האולם וראיתי משהו שלא ראיתי כשהסתכלתי עליו בפעם הראשונה: בפינה אחת של האולם הייתה בריכה קטנה מלאה במים וטומי הלך לעברה. לא היו לי ברבה ברירות אחרות אז הלכתי לעברו. "מה אתה רוצה שאני אעשה?" שאלתי. "תתרכזי במים. תנסי לשלוט בהם" הוא אמר לי. הסתכלתי על המים ובתוך כמה דקות של מתח וריכוז שאלתי אותו "מה אמור לקרות?", "פשוט תתרכזי. אני רוצה לראות את זה בעצמי" הוא אמר. הרמתי גבה אבל לא אמרתי כלום והמשכתי להתרכז. כעבור כמה דקות נוספות המים התחילו לעשות גלים. ככל שהתמקדתי בהם הם התחזקו יותר ויותר. המוח שלי עבר למצב אוטומטי והרמתי יד קדימה. המים נענו לתנועתי וכדור מים קטן התעופף מהבריכה והתחיל לרחף מעל כף ידי. הזזתי את היד קדימה ואחורה והכדור לא זז ממקומו. לפתע עלה לי רעיון לראש ובתנועה מהירה אחת הזזתי את ידי לעבר טומי והכדור זינק מידי ופגע בטומי שנהיה רטוב כולו והתחלתי לצחוק. הוא שלף חרב מהארגז שהיה ליד הבריכה והניף אותה לעברי. שלפתי את ספיידי מהכיס וחטפתי את החרב שלו בעזרת קורי העכביש. הוא התחיל לצחוק וניסה לקחת קצת מים מהבריכה, אבל אני עשיתי את המחווה של ספוק** והמים עשו את אותה תנועה בדיוק. טומי התחיל לרדוף אחרי אבל אני הנפתי את ידיי באוויר מרוב אושר והמים עקבו אחרי בצורת גל באוויר, כמו רדיד עשוי מים. כשטומי תפס אותי הוא הפיל את שנינו על הרצפה והמים נשפכו על שנינו. התחלנו לצחוק בקולי קולות כשג'ק נכנס לאולם ושאל "מה אתם עושים פה?!" אני וטומי התרוממנו לעמידה ואמרתי "אני מצטערת ג'ק. זה לא יקרה שוב". "אני אוותר לך בגלל שרק היום הגעת אבל זו הפעם היחידה! עכשיו צאו מפה." אני וטומי מיהרנו החוצה וכשעברנו את הדלתות לכיוון המסדרון של החדרים התפקענו מצחוק. ופתאום טומי הפסיק לצחוק והתחיל לבחון אותי. "מה קרה? מישהו קשקש לי על הבגדים?" שאלתי אותו והוא ענה "לא. הבגדים שלך יבשים" . העפתי בעצמי מבט ואז הסתכלתי על טומי. הוא היה ספוג מים מכף רגל ועד ראש ואני יבשה לגמרי. "זה בטח בגלל הכוחות של פוסידון" אמרתי ראיתי שהוא חושב ולא רציתי להפריע לו אז המשכנו ללכת במסדרון והוא נפרד ממני כשהגיע לדלת חדרו. כשנכנסתי לחדר שלי קאת'רין לא הייתה שם. לקחתי את הפיג'מה שלי מהארון והחלפתי בגדים. אחר כך התמוטטתי על המיטה ונרדמתי מיד.