סיפור של חצויה- פרק1

היום שלי התחיל ממש גרוע.
אתם מכירים את הימים הדפוקים האלה שהם כל כך בלתי נסבלים עד שאתם חושבים שלא יכול להיות יותר גרוע?
טוב, אתם טועים.
תקוו שלא תתקלו אף פעם בחוסר מזל כמו שלי.
קוראים לי ג'ין דין, אני בת שתיים עשרה וגרה אם ההורים שלי ושני האחים הקטנים שלי בבית קטן בסן פרנסיסקו.
ההורים שלי… לאמא שלי קוראים לינדה, ויש לה שער חום חלק שמגיע לה עד הכתפיים ועיניים כהות מחייכות. לאבא שלי קוראים ג'ון. יש לו שער שחור קצר ועיניים ירוקות והוא תמיד מחייך חיוך קטן.
לאחים שלי קוראים קנדיס וג'רי. הם תאומים ושניהם בני שבע.
הם קצת מעצבנים אבל הם לא מהאחים הגרועים ביותר.
עד לפני כמה חודשים החיים שלי היו כמעט רגילים אבל פתאום… אתם יודעים מה? תראו לבד.
יום שני אחד ישבתי על החוף של סן פרנסיסקו. אני ממש אוהבת להיות בים, זה… זה מרגיע אותי ועושה לי ראש צלול כזה, ובקיצור, הים עושה לי טוב.
אז, באותו יום שני הייתי ממש עצבנית, שוב סילקו אותי.
אתם מבינים, משום מה אני ממש לא מסתדרת עם בתי ספר, אפילו בגן לא נשארתי ליותר משנה,
תמיד צריכה להיות סיבה לסלק אותי. ותסמכו עלי, הסיבות האלה נמשכות אלי כאילו אני מגנט.
אני לא ידעתי איך לספר להורים שלי. למרות שהם כבר מכירים אותי, זה עדיין קשה.
כן, אני יודעת "אלה היו הבעיות שלך?"
הייתי ממש שמחה אם אלה היו הבעיות שלי, אבל לא הבנתי עדיין ממה אני באמת צריכה לדאוג.
בטח אם אתם קוראים את זה אתם כבר מכירים קצת מיתולוגיה יונית נכון, גיבורים, אלים, מפלצות, נכון?
אתם בטוח כבר מכירים את פרסיאוס, הרקולס, יאסון, פרסי ג'קסון, ועוד כאלה נכון?
תמיד אהבתי את סיפורים הגבורה האלה "הרקולס נלחם בהידרה", "פרסיאוס הורג את מדוזה"
" פרסי נלחם באכידנה" (ספר 1) אני יודעת שלקרוא את הסיפורים זה אולי סבבה, אבל להיות בצד של "הגיבור" מול ה"מפלצת" זה הרבה פחות כיף והרבה יותר מפחיד.
ועכשיו שהכרתם אותי, חכו לפרק הבא.