סודה של הטייסת – פאנפיק לפרסי ג'קסון 5

"אני מסכים, אבל איך נגיע לקנזס? זה באמריקה, אנחנו באנגליה, אנחנו ילדים ואין לנו כסף."
גרייס הזדקפה, "אתה בטוח בזה? אני זוכרת שדוד ווילי פעם אמר לנו – " קולה של גרייס רעד קלות לאיזכור שמו של דודה. "שאם יש מקרה חירום ואנחנו חייבים כסף הוא מחזיק סכום 'לא קטן' במחסן אופניים."
"המחסן אופניים?" שאל דייב. "הוא לא נשרף." גרייס הנידה בראשה. "משהו נראה לי לא אנושי בעסק הזה, אני חושבת שגם ווילי מעורב בזה. אני בטוחה שהוא ידע שמשהו כזה יקרה, והוא לא היה שם את הכסף במקום שבו הוא ידע שהוא יכול להיפגע." דייב הנהן. "מזל שאת מקשיבה כשדוד ווילי מדבר."
הם רצו אל עבר מחסן האופניים, ביתן נטוש הנמצא במרחק חמש מאות מטרים מהבניין, לא להרבה בניינים היה מחסן אופניים בקמדן, לונדון, אבל בבניין שגרייס ודייב חיו בו היה מדשאה. וולי התקין בביתן הישן מנעול ושם שם את האופניים של האחים כדי שהם יוכלו להגיע לבית הספר בלי להטריד אותו.
"הגענו," הכריזה גרייס, ואכן, כמו שהיא חזתה, המחסן נותר ללא פגע. אפילו לא נשרט,חשב דייב. אם מחסן בכלל יכול להישרט. "גרייס, את גאונה." הוא קרא ומחה כפיים.
לקח להם חצי שעה לשבור את המנעול הכבד, לאחר כמה ניסיונות כושלים מצד דייב (הוא ניסה לנגוח בדלת) גרייס הוציאה את סיכת הפרפר המלוכלת והמלאה בפיח שרפה ובאמצעותה הצליחה לפרוץ את מנעול הזהב הכבד, שנפל ברעש על הדשא השחור קלות מהפיצוץ.
הם נכנסו למחסן, הוא היה בגודל של שש מטר. הם הפכו את כול המחסן עד שמצאו קופסה כחולה נעולה. הם ניסו לפרוץ אותה ללא הצלחה, גרייס שיחקה בשרשרת שלה, שעליה היה תלוי מפתח. זה היה של אמא של גרייס ודייב. לפתע רעיון הבזיק במוחו של דייב. "גרייס, אולי תנסי לפתוח את התיבה בעזרת השרשרת שלך? אולי ווילי תכנן את כול זה?" גרייס הזדקפה, עיניה אורו. היא הכניסה את המפתח לתוך המנעול של התיבה הכחולה וסובבה אותו.
קליק התיבה נפתחה וביידים רועדות חשפה גרייס סכום של מאה אלף דולרים בשקית פלסטיק, יחד עם טלפון.
"אמרתי לך!" צהל דייב. "נוכל לקנות כרטיסים למחלקה הראשונה, ולקנות שוקולד בדיוטי פרי – " הוא השתתק כשהבחין במבט החמור של אחותו. "שום ביזבוזים," היא אמרה. "עלה על האופניים שלך מיד, אחי היקר. התחנה הבאה שלנו, שדה התעופה הית'רו."
"אבל זה איזה עשרים קילומטר רכיבה!" מחה דייב. "נו, אז תעלה על האופניים שלך כבר." אמרה גרייס והחלה לפדל במרץ. כך רכבו שני האחים ברחובות לונדון החשוכה. בלי מושג מה יחכה להם באצ'סון.